TY - BOOK
T1 - מיתוס המרכזיות הפלסטינית
AU - קארש, אפרים
A2 - שליט קניג, דן
PY - 2014
Y1 - 2014
N2 - כבר כמעט מאה שנה נמצאת "הסוגיה הפלסטינית" בחזית השיח העוסק במזרח התיכון; זה זמן רב שהיא הפכה למוקד הסולידאריות הפאן-ערבית ולקריאת הקרב היעילה ביותר של התנועה הפאן-ערבית. אולם מדינות ערב, כמוהן כמנהיגים הפלסטינים, מעולם לא פעלו באמת ובתמים לקידום האינטרס של "שחרור פלסטין". על אף שה"נכבה" מהווה לכאורה נושא בעל חשיבות מרחיקת לכת על סדר יומן של מדינות ערב, מאז 1948 סבלו הפליטים הפלסטינים מדחיקה אל השוליים ומניצול מצד מדינות ערב השונות, החל במצרים, עבור בלבנון וכלה בירדן, עיראק וכווית. לאורך השנים דחו המנהיגים הפלסטינים כמה וכמה הזדמנויות להקמתה של מדינה פלסטינית ולפיתוחה של חברה אזרחית פלסטינית. תחת שינסו לתקן את "הסוגיה הפלסטינית" ולפתרה, שיקעו מנהיגי הפלסטינים את בני עמם האומללים בסכסוכים הרי-אסון ובלתי נחוצים, ובמקביל ריפדו את כיסיהם בהכנסות השמנות שהפיקה טרגדיה מתמשכת זו. מסיבות אלה, כל טענה לזיקה בין פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין השגת שלום ויציבות באזור היא טועה ומטעה. המנהיגות הפלסטינית מעולם לא הראתה שום סימן שהיא מעוניינת בשלום עם ישראל, או שהיא חותרת להקמתה של מדינה עצמאית. קבלת דרך הפיוס עשויה הייתה להפוך את הפלסטינים באחת מקורבן עולמי אולטימטיבי למדינת לאום רגילה (וכן, סביר להניח, כושלת), והייתה מביאה לכלל סיום עשרות שנים של היענות חסרת-תקדים מצד הקהילה הבין-לאומית. הקמתה של מדינה פלסטינית תחייב את מנהיגי הפלסטינים לפעול בהתאם לעקרונות האחריות והשקיפות ולהירתם באמת ובתמים למשימה המפרכת של הקמת מדינה. מה פלא, אם כן, שלנוכח הצעה בין-לאומית או ישראלית להסכם שלום או להקמת מדינה, תשובתם של המנהיגים הפלסטינים תמיד הייתה "לא". -- מן התקציר.
AB - כבר כמעט מאה שנה נמצאת "הסוגיה הפלסטינית" בחזית השיח העוסק במזרח התיכון; זה זמן רב שהיא הפכה למוקד הסולידאריות הפאן-ערבית ולקריאת הקרב היעילה ביותר של התנועה הפאן-ערבית. אולם מדינות ערב, כמוהן כמנהיגים הפלסטינים, מעולם לא פעלו באמת ובתמים לקידום האינטרס של "שחרור פלסטין". על אף שה"נכבה" מהווה לכאורה נושא בעל חשיבות מרחיקת לכת על סדר יומן של מדינות ערב, מאז 1948 סבלו הפליטים הפלסטינים מדחיקה אל השוליים ומניצול מצד מדינות ערב השונות, החל במצרים, עבור בלבנון וכלה בירדן, עיראק וכווית. לאורך השנים דחו המנהיגים הפלסטינים כמה וכמה הזדמנויות להקמתה של מדינה פלסטינית ולפיתוחה של חברה אזרחית פלסטינית. תחת שינסו לתקן את "הסוגיה הפלסטינית" ולפתרה, שיקעו מנהיגי הפלסטינים את בני עמם האומללים בסכסוכים הרי-אסון ובלתי נחוצים, ובמקביל ריפדו את כיסיהם בהכנסות השמנות שהפיקה טרגדיה מתמשכת זו. מסיבות אלה, כל טענה לזיקה בין פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבין השגת שלום ויציבות באזור היא טועה ומטעה. המנהיגות הפלסטינית מעולם לא הראתה שום סימן שהיא מעוניינת בשלום עם ישראל, או שהיא חותרת להקמתה של מדינה עצמאית. קבלת דרך הפיוס עשויה הייתה להפוך את הפלסטינים באחת מקורבן עולמי אולטימטיבי למדינת לאום רגילה (וכן, סביר להניח, כושלת), והייתה מביאה לכלל סיום עשרות שנים של היענות חסרת-תקדים מצד הקהילה הבין-לאומית. הקמתה של מדינה פלסטינית תחייב את מנהיגי הפלסטינים לפעול בהתאם לעקרונות האחריות והשקיפות ולהירתם באמת ובתמים למשימה המפרכת של הקמת מדינה. מה פלא, אם כן, שלנוכח הצעה בין-לאומית או ישראלית להסכם שלום או להקמת מדינה, תשובתם של המנהיגים הפלסטינים תמיד הייתה "לא". -- מן התקציר.
M3 - ספר
T3 - עיונים בביטחון המיזרח התיכון
BT - מיתוס המרכזיות הפלסטינית
PB - מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים (בס"א) - אוניברסיטת בר-אילן
CY - רמת-גן
ER -