[מאמר ביקורת] פנומנולוגיה, פנימיות וטרנסצנדנציה: על ספרו של רון מרגולין

המחברת מסכמת: הפנומנולוגים הריאליסטיים, שיצירתם שימשה לי השראה בעת עיון בספרו החשוב של מרגולין, ראו עצמם נאמנים לאותה מציאות שדומה שנשאבה לתוך עולמו הסבוך של האובייקט שלא נלאה מהניסיון להעניק פשר להווייתו היחידה. ברוח זו ואולי כלקח מסיפור האולר הייתי אומרת לסיום כך: תשומת הלב לעולמה הפנימי של הסובייקטיביות הדתית חייב לשמור כל העת את המבט הכפול הן לנבכי נפשו של היחיד והן לממשויות הריאליות והטרנסצנדנטיות שהדת כתופעה אנושית לעילא מופנית אליהן. לפיכך מחקר שעניינו במה שכינה מרגולין "הנהרת המשמעות האל-אישית של הדת הפנימית" (435) צריך להבטיח בה בעת את נוכחותו של המבט הריאליסטי בתוך עיוניו בסובייקטיביות הדתית. ולא, יהפוך חלילה האולר לחרב פיפיות עבור הסובייטיביות הדתית עצמה (מתוך המאמר)