Abstract
אמניות מדורות שונים הגיבו בצורה ייחודית אך דומה להתמודדות עם אחת החוויות הטראומטיות ביותר של השואה - הרעב. אך עם ההתנסות הנשית המוצגת ביצירות מתקופת השואה היא לרוב שיקוף החיים ותוצאה של ציפיות מגדריות באשר לאופן שבו נשים אמורות להציג את עצמן, ביצירות העכשוויות נוצרים התיאורים הללו בהשפעת הפמיניזם ובהשפעת האמנות הפמיניסטית, הנוטה להדגיש נושאים הקשורים בהתנסות הנשית באופן אוניברסלי. מחויבותן של אמניות פמיניסטיות עכשוויות, כג'ודי שיקגו וקרול המוי, ליייצוג חיובי של הנשים ותרבותן גרמה להן לעקוב אחר התיאוריות הפמיניסטיות, שהבליטו את ההתמודדות הנשית ההרואית עם הרעב. ביצירתן של בנות ונכדות לניצולות שואה, נושא המזון, וליתר דיוק, הרעב, הוא מרכיב טראומטי בזיכרון השואה, ולפיכך הוא מוצג בצורה מורכבת ואישית שאינה נגועה באידיאליזציה. רעב האמהות והסבתות הפך לזכרון החרות בגופן, אף שלא התנסו בו.
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 97-110 |
Number of pages | 14 |
Journal | מותר |
Volume | 22-23 |
State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- Feminism and art
- Friedman, Ayana
- Holocaust, Jewish (1939-1945), in art
- Hunger
- Jewish women in the Holocaust
- Sex