Abstract
הספרות התלמודית מאפשרת לראות תכנים תרבותיים - במיוחד בנוגע לפולחנים אליליים - מזווית שונה מזו של הספרות הקלאסית והיא משלימה אותה. אמוראי ארץ-ישראל השתמשו במונח היווני אילריא, המצביע על אירוע חגיגי ביותר שחגגו הנוכרים בימי התלמוד, המלווה בקלות ראש, שמחה יתרה והוללות. פריסתו הגיאוגרפית של פולחן קיבלי בארץ-ישראל וסביבתה בתקופה הרומית מאפשרת לשער כי חג האילריא התקיים אף הוא באזור הנדון, ושיהודי ארץ-ישראל מן הסתם נתקלו בו, כך שאמוראי ארץ-ישראל לא היו צריכים להשתמש במילה ממוצא שמי כדי לתאר מצב זהה לאילריא הנהוגה בימיהם. מסתבר שהמונח "אילריא" היה נחלת רבים בתקופת התלמוד, ואמוראי ארץ-ישראל לא מצאו דוגמה טובה יותר לאנטיתזה מובהקת ליום מתן תורה - שבו בני ישראל היו עומדים "ביראה ורטט וזיע" נוכח גודל השעה - מאשר חגיגת האילריא הפאגנית לכבוד קיבלי, שבה ההוללות והשמחה הבלתי מרוסנות פרצו את גבולות המוסר שהציבו חכמים.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 141-153 |
| Number of pages | 13 |
| Journal | סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה |
| Volume | 26 |
| State | Published - 2011 |
IHP Publications
- ihp
- Hebrew language -- Foreign words and phrases
- Hebrew language, Talmudic
- Pagnism
- Rites and ceremonies
- אלילות
- מילים זרות בעברית
- פולחנים עתיקים
- שפה עברית -- תקופת חז"ל