Abstract
בדורות האחרונים של ימי בית שני היה שלטון בארץ ישראל רומי ושפתו הרשמית הייתה לטינית, אולם במזרח ישראל שפה זו שימשה את השלטונות רק במידה מעטה. בציבור דיברו בשלוש שפות חיות: ביוונית, בארמית ובעברית. בארץ ישראל הייתה שכבה מסוימת של דוברי יוונית כשפה ראשית, אך אלו היו בבירור מיעוט, בחלקו נוכרי, שהיה מקורב לשלטונות. רבים מהתושבים אמנם הבינו יוונית, אך זו לא הייתה שפתם הראשית. הארמית היא שהייתה השפה הראשית של חלקים מהציבור בכלל ושל הציבור היהודי בפרט. העברית, לעומת זאת, היא שפה מקומית האופיינית ליהודים ומייחדת אותם מעמי הסביבה. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 1-4 |
Number of pages | 4 |
Journal | עת-מול; עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל |
Volume | 240 |
State | Published - 2015 |
IHP Publications
- ihp
- ארץ ישראל -- היסטוריה -- תקופת בית שני (587 לפנה"ס- 70 לספירה)
- Eretz Israel -- History -- 586 B.C.-70 A.D., Exilic and Second Temple period
- ארץ ישראל -- היסטוריה -- תקופת המשנה-תלמוד (70-550 לספירה)
- Eretz Israel -- History -- 70-638, Destruction of the Second Temple to rise of Islam
- שפה ארמית
- Aramaic language
- ארץ ישראל -- ארכיאולוגיה -- תקופה רומית (63 לפנה"ס- 324 לספירה)
- Eretz Israel -- Antiquities, Roman
- שפה יוונית
- Greek language
- שפה עברית -- תקופת חז"ל
- Hebrew language, Talmudic