לימוד המשנה ופירושה בימי הגאונים והראשונים: [מתוך המדור: לימוד המשנה ופרשנותה]

בין תקופת הגאונים לבין העת החדשה לא זכתה המשנה למקום חשוב כחיבור העומד בפני עצמו. היא נלמדה בראש ובראשונה כחלק מן התלמוד הבבלי. על זניחת המשנה כחיבור עצמאי אפשר ללמוד ממיעוט העדויות על לימוד המשנה וממיעוט הפירושים שהוקדשו למשנה כשהיא לעצמה. סביר להניח שהמשנה נזנחה מכיוון שאין פוסקים הלכה מהמשנה, והפסיקה התבססה בעיקר על המסורת של התלמוד הבבלי. זאת ועוד, התלמוד הבבלי הוא חיבור כל כך גדול ומורכב שלימודו תפס את רוב זמנם של הלומדים, והם מיעטו ללמוד חיבורים אחרים של חז"ל, ובכלל זה את המשנה. העובדה שהמשנה כמעט לא נלמדה כחיבור העומד בפני עצמו גם מסבירה את העובדה שלא התפתחה פרשנות למשנה כפשוטה, כלומר שלא על פי הפרשנות התלמודית. לימוד מקור כשהוא לעצמו מזמין הבנה עצמאית שלו, ובהקשר הזה נוצרה פרשנות מעין זו לתורה שנקראה בבית הכנסת כשלעצמה ונלמדה כשלעצמה. בעת החדשה אירעה התפתחות כזאת גם למשנה שהחלו ללמוד אותה כחיבור עצמאי, ועל כן אף התחילו לכתוב לה פרשנות פשט. בניגוד לכך על המשנה שלא נלמדה בפני עצמה בימי הגאונים והראשונים לא התפתחה פרשנות פשט. אם כן, על אף זניחתה הכללית של המשנה עד לעת החדשה, היו מקומות שבהם נלמדו הסדרים והמסכתות שאינם חלק מן התלמוד הבבלי והיו ניסיונות לפרש את המשנה או חלקים ממנה. הפירושים שנדונו במאמר זה הזה מלמדים אותנו על כמה שלבים בלימודה. בראשית התקופה אנו מוצאים פירושים למילים קשות מתוך המשנה. פירושים מעין אלה מסייעים להבנה בסיסית של המשנה. בשלב מאוחר יותר אנו מוצאים את פירושו הרחב יותר של הרמב"ם העוסק בעקרונות ההלכתיים שבמשנה, אך מפרש גם מילים וביטויים. פירושו של ר' עובדיה מברטנורא הוא פירוש רציף שמפרש את המשנה משפט אחרי משפט. הפירוש אמנם מתבסס על של השינויים המפליגים ביחס ללימוד המשנה שאירעו מהמאה השש עשרה ואילך. (מתוך המאמר)