"ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח, טז) – על מה? לגישתם המיוחדת של הירושלמי ושל בעלי המסורה לעומת פרשנות הדורות

ביטויי השמחה העזים ביותר המתוארים במגילת אסתר הם שלושת הפסוקים האחרונים בפרק ח (טו–יז), אלא שיש לתהות: מה פשרה של שמחה מופלגת זו ומה טיבה? והרי באותה העת עדיין היו קיימות ותקפות האגרות ששלח המן, ומי יודע מה עתיד להתרחש כאשר יגיע יום המלחמה, י"ג באדר – הוא היום שבו הותר (ג, יג) ""לְהַשְמִיד לַהֲרֹג ולְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְהּודִים". בשאלה זו וביישוביה השונים עוסק המאמר. המאמר פותח בהצגת הקושי הזה בפרקו הראשון, ולאחר מכן מציע בהרחבה, בארבעה פרקים, את הפתרונות העולים מספרות חז"ל ומהספרות הרבנית עד ימינו, מהם על דרך הפשט ומהם על דרך הדרש והדרשנות. פרקים ב–ג מתייחסים לספרות חז"ל, שאו מנם לא עמדה על הקושי הנדון במפורש, אבל מן הדרשות והפירושים אשר בה עולות תשובות, ולו חלקיות, לקושי הזה. פרקים ד–ה מתייחסים לפרשני המגילה לדורותיה בספרות הרבנית, שחלק מהם עמדו במפורש על הקושי הזה ומתמודדים איתו. באשר לספרות חז"ל: מן הבבלי וממדרש תהלים עולה שעיקר השמחה נסבה על עניינים אחרים, ולפי הבבלי גם ייתכן שהיה מקום לשמחה רבה לפני המלחמה (פרק ב) . אכן, פירוש מיוחד ומהפכני עולה מן הירושלמי, מהחלוקה לסדרים ולפרשות, וגם ממדרש לקח טוב, שפסוקי השמחה הללו, למרות מיקומם המוקדם במגילה, מתייחסים לאשר אירע לאחר המלחמה ולאחר ניצחון היהודים! תובנה מיוחדת זו מסירה מכל וכול את הקושי הנידון (פרק ג). באשר לפרשני המגילה: הפרשנים הקדומים (מאות טו–טז), שחלק מהם עמדו במפורש על הקושי הזה, מסבירים כי שמחת היהודים התבססה על אשר אירע בחצר המלך אחשורוש לאחרונה, כמסופר במגילה – מפלת המן ותלייתו ועליית מרדכי לגדולה. לדבריהם, מהפך זה, בשילוב האמונה שמאת ה' הייתה זאת, הם היו גורמי השמחה המופלגת, והם שנטעו בקרב היהודים את תחושת הביטחון כי גם במלחמה הקרובה יושיעם ה' וידם תהיה על העליונה (פרק ד). ואצל פרשני דורנו, מצאנו הסבר מיוחד – ששמחת היהודים המופלגת הייתה בעצם תכסיס שנועד לרפות את ידי אויביהם בטרם תבוא המלחמה (פרק ה). (מתוך המאמר)