Abstract
שתי קריאות מלוות בתרגום לארמית ידועות לנו. האחת, קריאת התורה בציבור, והאחרת, קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. הקריאה הראשונה באה לקדם את הכרתם והבנתם של כתבי הקודש בעם, מכאן שהיה צורך להשמיע את דברי התורה בצורה שתהיה מובנת לעם. כבר במשניות מגילה (ד: ד, ו, י) משתמע שבשעת קריאת התורה, מלבד בעל הקריאה שקרא את הפסוקים בעברית, היה מתורגמן שתרגם את הפסוקים. בתוספתא מגילה (ג: כ) נאמר במפורש: אחד קורא בתורה ואחד מתרגם. הקריאה השנייה, שניים מקרא ואחד תרגום, היא תולדה של הקריאה הראשונה. היא נועדה לחזק את תקנת קריאת התורה על ידי כך שכל אחד יעסוק בלימוד הפרשה הנקראת ובתרגומה, כלומר בפירושה, לפני הקריאה בבית הכנסת. מטרתו של המאמר לבדוק את מקורותיה של חובה זו ואת השתלשלותה במשך הדורות. חשיבותו של מחקר זה נובעת משכיחותה הרבה של קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, שהרי מדי שבוע בשבוע יש לקיימה. המאמר יעסוק בנקודות אלה: א. מה מקורה של חובת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום? ב. כיצד והיכן התקיים טקס הקריאה בגלגוליו השונים ג. כיצד התמודדו עם קריאת התרגום במקומות שהשפה הארמית הייתה זרה להם?
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | כנישתא (קובץ בעריכת יוסף תבורי) |
| Place of Publication | רמת גן |
| Publisher | הוצאת אוניברסיטת בר אילן |
| Pages | חלק 4, קנה-קצ |
| ISBN (Print) | 9652262374 |
| State | Published - 2001 |
IHP Publications
- ihp
- Bible -- Aramaic -- Versions
- Bible -- Pentateuch -- Reading
- Bible -- Pentateuch -- Sermons
- Time -- Religious aspects -- Judaism