לא טוב היות: משפחתיזם ופרדוקס הזִּקנה הבודדה: [מתוך המדור: קריאות כיוון]

בהערת מחקר זו אציע חשיבה דרך "תנאי האפשרות" לחיים בזִקנה בודדה בישראל, כמרחב שבו המשפחה מרחפת מעל כאפיסטמה שדרכה נמדדת חוויית החיים בזקנה. מדידה זו מתקיימת לאור מבנים של חובה מוסרית להגשמת הפוטנציאל בזקנה ולמציאת משמעות, כמו גם לאורם של אתוסים של הזדקנות מוצלחת וברירת המחדל של קיום משמעותי הנתפס כאפשרי אך ורק במסגרת משפחה. אציע כי בכל הקשור לקבלת החלטות וקביעת תוכניות התערבות, יש להתייחס לתפיסות ולמשמעויות המוקנות לזקנה הבודדה דרך שפה ודימויים כדי להבין את תחום הקיום האפשרי בזקנה בודדה בישראל. כמו כן, אעלה כיוונים לחשיבה על הקטגוריה של זקנה בודדה כמצב חיים המותווה על־ידי היעדר נוכחותה של המשפחה ממנו. עוד אציע כי המפגש בין הקטגוריה של זקנה בודדה לבין אידיאולוגיות משפחתיות בישראל מזמין מחקר חברתי ביקורתי. הסיבה לכך היא כי משפחתיזם אינו רק פרקטיקה של זהות והזדהות, אלא גם סייג התוחם את גבולות הגזרה לזיהוי והבנה של הזדקנות מוצלחת.