Abstract
האמיר פיצל, שנתפס כסמל הלאומיות הערבית-הסורית החדשה, היה מלך טוב ואוהד ליהודי סוריה (1920-1918). המאמר עוסק בפעילות הציונית הרבה שהתקיימה בימי שלטונו הקצרים בדמשק. פיצל, שיצר קשרים עם ראשי התנועה הציונית העולמית ובחן אתם את האפשרויות השונות באשר לעתידן של סוריה וארץ-ישראל, גילה יחס אוהד ליהודי סוריה וראה בהם אזרחים מלאים, ערבים-יהודים. אמנם היהודים מצאו עצמם לכודים בין השאיפות הלאומיות-הערביות הסוריות לבין השאיפות הלאומיות של העם היהודי בהנהגת המוסדות הציוניים. בימים של תסיסה פוליטית אדירה נקטו היהודים עמדות פוליטיות עצמאיות, הורחב החינוך הציוני בדמשק, יצא לאור עיתון דו-לשוני, ונוסדו אגודות מקצועיות להגנה על זכויות הפועלים והפועלות. דווקא סילוקו של פיצל והחלת המנדט הצרפתי על סוריה הביאו לדעיכה של הפעילות הציונית בדמשק.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 103-143 |
| Number of pages | 41 |
| Journal | פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח |
| Volume | 111-112 |
| State | Published - 2007 |
IHP Publications
- ihp
- Arab nationalism
- Jewish diaspora
- Jewish press -- Syria
- Jews -- History -- 1789-
- Jews -- Syria -- Damascus
- Syria -- History
- Zionism -- History -- 1917-1948, British Mandate period
- Zionism -- Syria
- Zionist Commission to Palestine