כתובת 'קרבן' על גלוסקמה מירושלים

מערת קבורה משלהי תקופת הבית השני נפרצה בראשית שנת 2005 על ידי שודדי עתיקות במדרון הצפוני-מזרחי של הר הצופים, מדרום לכפר עיסוויה. במערה נמצאו ארבע גלוסקמות: שלוש מהן חלקות, ללא כל עיטור או כתובת. על הגלוסקמה הרביעית, המעוטרת, נחרתו שלוש כתובות בעברית, המוצגות במאמר. לגלוסקמה היה מכסה שטוח, ועליו נמצאה כתובת נוספת בעברית. שלוש מהכתובות הן שמות אנשים, כפי הנראה בעל הגלוסקמה ואשתו, ואילו הכתובת הרביעית היא מסוג כתובות ה'קרבן', שכמותן נתגלו בעבר על שתי גלוסקמות מירושלים. כתובת 1 נחרתה במרכז אחת הדפנות הצרות: 'חנן יה', כלומר: 'חנניה'; כתובת 2 נחרתה על מכסה הגלוסקמה: 'חנן-יה ושלומ', כלומר: 'חנניה ושלום'; כתובת 3 נחרתה בחזית הגלוסקמה: 'חנניה ושלומ', כלומר: 'חנניה ושלום'; כתובת 4 נחרתה בדופן הצרה הנגדית: 'כלאדמבהקרבן', כלומר: 'כל אדם בה קרבן'. הכתב של כתובות 1, 2, 4 פורמלי, מסוג השכיח בכתובות הגלוסקמות מימי הבית השני בירושלים, ויש לתארכו על פי שיקולים פלאוגרפיים, לשלהי המאה הראשונה לפסה"נ עד המחצית הראשונה של המאה הראשונה לסה"נ. בכתובת 4 מופיעה המילה 'קרבן', והיא הכתובת השלישית מסוג זה המתגלה על גלוסקמה. במאמר מוצג נוסח הכתובת בהשוואה לכתובות שנתגלו זה כבר בירושלים, בג'בל ח'לת א-טורי אשר מדרום לכפר-השילוח ובשכונת ארנונה. הבנת תכלית הכתובת תלויה בהבנת משמעות המילה 'קרבן'. מונח זה, הנזכר במשנה – 'המוצא כלי וכתוב עליו קרבן' (משנה, מעשר שני, ד, י–יא), העסיק רבות את החוקרים, במיוחד עקב הקשיים בהבנת המונח 'קרבן' בדברי ישו אל הפרושים (מרקוס ז, יא; מתי טו, ה). המונח זכה לפירושים רבים, חלקם ככל הנראה מוטעים. המחברים מקבלים את דעתם של חוקרים שסברו שכתובות מסוג זה הן בגדר 'הודעה לציבור' שקיים נדר איסור הנאה מן הגלוסקמה, כלומר איסור על שימוש נוסף בגלוסקמה, שנועדה לשמש כמכל ליקוט עצמות לבעליה המקוריים, חנניה ושלום, ששמותיהם צוינו בכתובות האחרות. האזהרה כוללת את המונח 'קרבן', הקשור במקדש ובקרבנות. במילים אחרות, הנודר מודיע: כשם שקרבן מוקדש ואסור בהנאה, כך חפץ זה אסור בהנאה.