כשהפרטי פוגש את הציבורי: הפוליטיקה של ההכרה בארגון לחינוך ושינוי חברתי של קהילת להט" ב.

We discuss organizational aspects in the politics of recognition following an ethnographic study of Hoshen, an LGBT outreach organization. Hoshen members avoid a common collective identification as predicted in studies of new social movements. Instead they develop a personal narrative designed to attract sympathy from their audience based on shared liberal values. Audience attitudes straddle between classic liberal discourse, which is blind to differences in the public sphere, and a minortizing discourse, associated with multi-culturalism and geographical segregation. In response Hoshen activists present an intermediary discourse of individual-public recognition that calls for unique public arrangements for LGBT subjects on the basis of individuality rather than collectivity. The study underscores how the politics of recognition constrains the expression of individual identity. המאמר בוחן היבטים ארגוניים בפוליטיקה של ההכרה בעקבות מחקר אתנוגרפי בחושן, ארגון ההסברה של קהילת להט"ב בישראל. מחקרים בתנועות חברתיות חדשות מצביעים על הצורך לגבש זהות קולקטיבית כתנאי לפעילות הארגון, ואילו אצל מתנדבי חושן מצאנו שהם מסתייגים מתיוגים קולקטיביים. תחת זאת, התרבות הארגונית של חושן מבוססת על פיתוח נרטיב אישי כאמצעי ליצור הזדהות רגשית בקהל. תגובות הקהל נעות בין שיח ליברלי קלאסי, שהנו עיוור לזהויות נבדלות במרחב הציבורי לשיח מיעוטני רב תרבותי שמדיר ותוחם גיאוגרפית את הנוכחות של מיעוטים מיניים. מנגד מגבשים הפעילים עמדת ביניים של שיח אינדיבידואלי-פומבי המבקש לעגן הסדרים פומביים ייחודיים ללהט"ב, כגון זוגיות והורות, בזכות שוני על בסיס אינדיבידואלי ולא קבוצתי. מתוך המשא ומתן הפנים-ארגוני והחוץ-ארגוני המתנהל על דילמת הייצוג עולה שהפוליטיקה של ההכרה מחייבת השהיה של הזהות האינדיבידואלית בעת היציאה אל הציבור