כסף

על פי קרל מרקס תאוות בצע לכשעצמה אינה אפשרית ללא כסף. כלומר התשוקה לכסף היא ייחודית בכך שהיא אינה מוגבלת על ידי האובייקט שלה או הצרכים שלנו. כסף אפשר לרצות ללא גבול ובניגוד לתשוקה לדברים שיש בהם גבול של סיפוק, אף פעם אין "יותר מדי" כסף. בניסוח זה, כך טוען המחבר, יש היפוך הסדר בין האובייקט לבין התשוקה אליו. בדרך כלל דברים קיימים לפני שאנחנו מתאווים אליהם ואילו במקרה של כסף התשוקה היא שמכוננת את הדבר. טענת המאמר היא שאת הכסף יש להבין כאובייקט של תשוקה וכי כסף מבוסס על תשוקה. כדי לפתח את הטענה מסביר המחבר כיצד תפיסה זו מנוגדת לעיקרי המחשבה הכלכלית האורתודוקסית כיום (על פיה בדברים יש תועלת ולכן תועלתו של הכסף היא רק בדברים שהוא מאפשר לקנות) וכיצד ניתן ליישב אותה בעזרת המחשבה הכלכלית של מרקס בהתייחסותו לבעלי ההון ושל הכלכלן והסוציולוג האמריקאי ת'ורסטיין ובלן בהתייחסותו לבני מעמד בעלי הפנאי. כמו כן הוא מצביע על כמה תופעות בכלכלת הצריכה שהתפיסה של כסף כתשוקה יכולה להסבירן כמו תופעת המותגים. לדבריו, המותג מערער את האבחנה בין דברים לכסף ומה שמייחד אותו היא סוג של תוספת סמלית, איזו איכות נשגבת או דמיונית מעבר לתועלת שבו.