Abstract
בשני מקומות בתלמוד הבבלי שימש הפסוק "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במ' כ, 29) בסיס להצגת המימרה המפורסמת של האמורא הארץ-ישראלי רבי שמעון בן לקיש (להלן ריש לקיש): "כי משמש בארבע לשונות - אי, דילמא, אלא, דהא". על פי הטקסט התלמודי הנמצא לפנינו, ריש לקיש עצמו לא ביאר מה מטרתו בדבריו - אם יש כאן היגד מילוני או הוראות תרגום - ולא הדגים את המשמעויות השונות של המילה "כי". במאה האחת-עשרה הזכירו חכמי ישראל מסורת שהדגימה כל אחת מארבע האפשרויות בעזרת פסוקים (להלן "מסורת הפסוקים"). מטרת המאמר הזה היא לבדוק מה הייתה מטרתו של ריש לקיש לפי פרשני ימי הביניים, ומה היחס בין מימרה זו לבין מסורת הפסוקים. להלן יתברר שבמאות האחת-עשרה והשתים-עשרה הדבר נתון במחלוקת בין גדולי הפרשנים הקדומים רש"י נמצא בצדו האחד של המתרס ושאר הפרשנים נמצאים בצדו השני. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 96-111 |
| Number of pages | 16 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 79 |
| Issue number | א-ב |
| State | Published - 2017 |
IHP Publications
- ihp
- Bible -- Aramaic -- Versions
- Grammar, Comparative and general -- Particles
- Hebrew language -- Semantics
- Talmud Bavli -- Commentaries
- מיליות
- סמנטיקה עברית
- פרשנות התלמוד
- תרגום המקרא לארמית