יצירתיות מוסיקלית הנובעת מדיסלקציה בקריאת תווים

מאמר זה מבקש להתבונן דרך פריזמה מוזיקלית ביצירתיות העשויה לנבוע מליקויים בקריאה ובפיענוח של תווים מוזיקליים. את הקושי והיצירתיות העשויים לנבוע מכך מנסה המאמר להציג באמצעות המדיום עצמו – שפת המוזיקה. אחת המטרות העיקריות של חינוך מוזיקלי בעולם המערבי היא העצמת אוריינות ופיתוח יכולות קריאת תווים מוזיקליים בשטף. נהוג להתחיל ללמד לקרוא תווים כבר בשנות הילדות, שנים המתוארות לעיתים "תור הזהב" של היצירתיות האנושית. תיווי במוזיקה המערבית משתמש במערכת קידוד מורכבת, שהלכה והשתכללה במהלך השנים; מערכת שנועדה לשמר, לשחזר ולהפיץ רעיונות מוזיקליים באמצעות נקודות, סמלים וטקסטים המוצבים בתוך החמשה וסביבה. בדומה לכתב השפה, מידע מורכב זה הוא מורפולוגי (דקדוקי), תחבירי (מבני), פרגמטי (שימושי), אורתוגרפי (גרפי) וסמנטי (בעל משמעות). במקרים רבים בגלל דרכי הוראה קפדניות נשמרים הכללים שאינם מתירים סטייה, ניסוי או חידוש של התוכן הנקרא. הלומדים הצעירים מנווטים את דרכם באמצעות חוש הראייה שדרכו מגיע המידע המורכב, וחוש השמיעה המוזיקלי אשר במקרים רבים עדיין לא הגיע לבשלות מספיקה.
במסגרת המאמצים להבין טוב יותר את הסוגיה מוצגות העדויות העדויות העולות ממחקרים בתחום ואת חקר המקרה הפרטי של הכותב: הלחנת יצירה מוזיקלית מקורית הנעזרת באמצעים טכנולוגיים ממוחשבים, המעצימים את האפשרויות הסונוריות אל מעבר לחוויה האקוסטית ובדומה לעולמו הפנימי המורכב של קורא תווים דיסלקטי.(מתוך המאמר).