ילדי זרים בישראל: התנגשות בין גישות אידיאולוגיות בהיעדר מדיניות הגירה סדורה.

התופעה של הגירת זרים על היבטיה השונים נמצאת בעשורים האחרונים על סדר היום הציבורי והפוליטי במדינת ישראל ומעוררת דילמות מורכבות. ישראל נתפסת כמדינה ייחודית בשל הגדרתה אך כמדינה מערבית מפותחת היא גם נמנית עם המדינות 1 כ"מדינת שבות" של העם היהודי. המתמודדות עם גלי הגירה ומכונות בשם "מדינות הגירה", שכן בעשורים האחרונים היא נחשבת בעיני מהגרים זרים למדינת מקלט מבוקשת ולמדינה מפותחת בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה ללא צורך בהכשרה מיוחדת. מדיניות ההגירה של ישראל מבוססת על תפיסות אידאולוגיות מתנגשות ומתאפיינת בחוסר קוהרנטיות ובאקלקטיות-יתר. היא מתבססת על הסדרים שנקבעים בנהלים, בהחלטות ממשלה ובפסיקת ערכאות שונות. אין למדינת ישראל חקיקה בנושא הגירה המשקפת מדיניות-על שנקבעה בנושא. מצב דברים זה מתעצם בכל הנוגע להתמודדות עם האתגרים שמעמיד הטיפול בקטינים זרים שאינם אזרחים (להלן: "ילדי זרים"). לנוכח צורכיהם הייחודיים של ילדי הזרים ומאפייני חייהם במדינות היעד ניתן היה לצפות לקיומו של דיון פרטיקולרי נפרד בעניינם, וזאת נוסף על הדיון הכולל בדבר הגירת זרים. ברם, כחלק מהיעדר ההסדרה של מדיניות ההגירה, נמנעה ישראל עד כה מעיסוק מסודר בתופעה ההולכת ומתרחבת של ילדי הזרים ולא מתנהל בה כל דיון עומק בנושא לשם קביעת מדיניות מושכלת. במקום משנה סדורה מגבשות הרשויות השונות רסיסי הסדרים המשקפים עמדות ערכיות סותרות במצב שבו מצד אחד המדינה, בעיקר באמצעות משרד הפנים, מאמצת גישה לאומית ומבקשת להוציא מתחומה את ילדי הזרים השוהים בה, ומצד שני ניצבים ארגוני זכויות אדם, נבחרי ציבור ואנשי תקשורת הפועלים להגדלת משקלן של תפיסות ליברליות בבסיס השיקולים הנשקלים בקביעת הסדרים הנוגעים לילדים אלו. מאמרזה בא להציג את המתח שבין הגישות האידאולוגיות הקיימות בישראל בקשר לילדי הזרים השוהים בה, על רקע היעדרה של מדיניות הגירה סדורה. המתח יוצג דרך בחינת המקורות המשפטיים הקיימים הנוגעים לעניינם ובכלל זה חקיקה, החלטות הרשות המבצעת ופסיקה בערכאות שונות. כמו כן נדון במאמר בשירותים שמקבלים הילדים השוהים בארץ מרשויות המדינה ומהרשויות העירוניות ובדרכי האכיפה הננקטות כלפיהם. כפי שנראה, היעדרה של חקיקת הגירה סדורה מוביל לתוצאות שאינן עולות בקנה אחד עם מדיניות-על ברורה יוצר אי-ודאות ומעצים את המתח בין הגישה הלאומית לבין הגישה הליברלית, ויוצר תנועת מטוטלת בדרכי הטיפול בילדים ובשאלת מעמדם.