חקר מגדר בישראל בתחילת המאה ה-21: בין ניאו-ליברליזם לניאו-קולוניאליזם

מאמר זה מציע סקירה אנליטית של המחקר על מגדר במדעי החברה שנעשה בישראל בשני העשורים האחרונים ומעלה שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה היא שאפשר לחלק את הכתיבה והמחקר על מגדר בישראל לשני זרמים מקבילים: מחקרי זהות, המספקים במה לקבוצות מושתקות, ומחקרי מדיניות, הבוחנים את השפעתה של המדיניות הכלכלית, הפוליטית והמשפטית על מעמדן של נשים בישראל. אף על פי שזרמים מחקריים אלו שונים מאוד זה מזה, יש ביניהם קשר הדוק, והם אף מזינים זה את זה, כשהאקטיביזם הפמיניסטי הוא המקשר ביניהם. חלוקה זו, המקבילה במידה מסוימת להבחנה שהציעה ננסי פרייזר בין פוליטיקה של הכרה לבין פוליטיקה של חלוקה, היא הציר המארגן של המאמר. הטענה השנייה היא שבעבר התמקדה ספרות המחקר במדינת הלאום וראתה בה ציר מרכזי המכונן יחסי מגדר, ואילו הצירים העיקריים המעצבים בימינו את המחקר על מגדר בישראל הם הנאו-ליברליזם והנאו-קולוניאליזם. דפוס המשילות הנאו-ליברלי הגלובלי איננו מוגבל לתחום הכלכלי או הפוליטי בלבד, אלא מתפשט לייצור סובייקטים מגדריים חדשים, לעיצוב דפוסי האזרחות הממוגדרת ולארגון מחודש של החברתי. נוסף על כך, לנאו-קולוניאליזם, ולמיליטריזם שהוא מתחזק, יש מעמד מכונן בהוויה הישראלית המקומית, והם ממלאים חלק בארגון הפוליטיקה של הזהויות, מעצבים את הפעולה הפוליטית של נשים ובעיקר משמרים את אי-השוויון המגדרי. המאמר מראה שהמחקר על מגדר בישראל מתעצב סביב הנאו-ליברליזם והנאו-קולוניאליזם, למולם או כנגדם, והם מעוררים תגובות של הזדהות והתנגדות בעת ובעונה אחת. אם כך, למרות נטייתן של חוקרות מגדר להתנגד למשטר הנאו-ליברלי ולמשטר הנאו-קולוניאלי, המציאות של קבוצות זהות מגדריות מרובות ומפוצלות, וכן המדיניות בתחומי המגדר, עלולות לשרת באופן לא מכוון את האינטרסים של המדיניות הנאו-ליברלית והנאו-קולוניאלית. (מתוך המאמר)