חקלאות שלחין בהרי ארץ ישראל

חקלאות השלחין מתועדת מתקופת הברזל 2 בהרי ירושלים, ויש חוקרים הסוברים שהיא קדומה יותר. בחקלאות השלחין מספקים מים לצמחים ממעיינות באופן מלאכותי, בעיקר לירקות. חשיבות הירקות בתפריט האנושי הייתה רבה – הם סיפקו ויטמינים ומינרלים חיוניים. בימי קדם גידלו בארץ ישראל כעשרים מינים של ירקות ותבלינים, רובם בחקלאות השלחין המטופחת. במקורות המשנה והתלמוד מובאות עדויות רבות לחקלאות השלחין, וחשיבותה הכלכלית הייתה רבה. להסדרת הגידול לאורך השנה נדרשו הלכות מגוונות. את המים שמהםניזונו גידולי חקלאות השלחין הפיקו ממאות מעיינות בהרי הארץ, מן הגולן בצפון ועד להרי חברון בדרום. חלק מן המעיינות שפעו מים רבים, ונמצאו בהם מנהרות, מעשה ידי אדם, שאורכן יותר מ־ 200 מ' (!), ואחרים היו צנועים יותר. החקלאות הערבית המסורתית המשיכה במסורת העתיקה והשתמשה באותם סוגי מתקנים שפותחו בימי קדם במעיינות. לפי המחקר החלוצי של צבי רון, בחקלאות השלחין הערבית־מסורתית בהרי ירושלים וחברון רק 1%, ואולי אף פחות, מן השטח המעובד נכלל בחקלאות השלחין. למרות ההיקף הפיזי המצומצם של השטחים, החשיבות הכלכלית של גידול הירקות הייתה שנייה רק לחשיבות כרמי הזית ולהפקת שמן הזית. גם במרחבי הגולן, הגליל, הכרמל והשומרון התקיימה חקלאות שלחין בימי קדם, ומעידים על כך המתקנים שנחקרו בעבר ושנחקרים גם בהווה. (מתוך המאמר)