Abstract
המאמר בנושא מלנכוליה אזרחית דן בטרגיוּת של המיזוג הזהותי הסופי והעלום של הילדים בסטטוס חדש והפיכתם לאבודים או למאומצים, אי שם בעולם הרחק מהוריהם הביולוגיים. במוקד עניינו עולמם הפנימי של ההורים, אשר כילדיהם היו "מנותקי קשר" בתחילת נתיב ההיעלמות, אך שלא כמותם קוּבעוּ בסטטוס זה בסופו של דבר. העובדה כי אובדן הילדים אירע ברובו במחנות העולים, במציאות מעברית (לימינלית) שנועדה לגשר בין גלות תימן לגאולה בארץ הקודש, מתוארת כהרת גורל. טענת המחברת על דבר היתכנותה של מלנכוליה בקרב ההורים העשוקים, השכולים למחצה, מעוגנת בהלימה בין מבנה האובדן בנפש - חוויית האבל שהוכשל - לבין מבנה ההקשר המעברי שבו אירע האובדן. מילת המפתח היא קיבעון, פתולוגיה חזרתית בנפש שבגינה שב הדמיון אל בית התינוקות במחנה פעם אחר פעם. הנפש, הנושאת עמה אשמה הורית ואכזבה בל תתואר מכמיהת ההיגאלות המשיחית, מבטאת כך את נאמנותה לַיֵש היַלדִי והרוחני בטרם פקד האסון. במובן זה ההורים העשוקים נשארו במחנה. המלנכוליה כקו הסברי קושרת בין זרותם של ההורים בגולת תימן וחרדתם מאובדן ילדים שם (גזירת אסלום היתומים) לבין הפגימה שפגמה חטיפת הילדים בזהותם האזרחית בישראל. המאמר דן במלנכוליה לא רק במובנה הא־מטפורי כמרה שחורה אלא כביטוי מטפורי לזהות אזרחית המסוכסכת עם העבר הטראומטי. בתצורותיה האתנו־פסיכולוגיות, המלנכוליה צופנת יסוד של התקוממות הטמון בדיכאון, דבר ממחאת הנפש השותקת אך זועקת - היאך הילדים, שהם שלנו, הפכו לנכס ש"הם" מחשיבים כשלהם?! הנפש התרבותית מקוננת כבקינת אישה על המתים את "הקשר המתמשך" עם הילד/ההאבוד/ה, את נאמנותה המוחלטת לו/לה, את השבר בינה לבין הגאולה הלאומית, ובכך מכוננת דפוס עצמי תמידי של השתתפות חצויה בחברה הישראלית. האזרחות היא הבד שעליו נרשם היגון וציוויו לדורות הבאים - לזכור! לא לשכוח! (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Title of host publication | ילדים של הלב (קובץ בעריכת טובה גמליאל ונתן שיפריס) |
Place of Publication | תל אביב |
Publisher | רסלינג |
Pages | 367-398 |
Number of pages | 32 |
State | Published - 2019 |
IHP Publications
- ihp
- Jews, Yemeni -- Israel
- Melancholy
- Missing children -- Israel
- Parent and child