Abstract
במחקר קיימות מגמות סותרות באשר להערכתם של החסידים מימי בית שני ומתקופת המשנה. היו שייחסו להם חשיבות הרבה מעבר לזו הניכרת מן המקורות, וטענו כי החסידים שפעלו בימי גזרות אנטיוכוס אפיפנס היו אבותיהם של הפרושים או האיסיים, והיו שבקשו לצמצם את היקף התנועה החסידית ולראות בה תופעה שולית. בספר זה מבקש המחבר לבסס את הגישה המרחיבה. הוא מגדיר את החסידות כמדרגה הגבוהה ביותר בהלכה ובאמונה הדתית של הפרושים וחז"ל, זו ש"לפנים משורת הדין". טענתו המרכזית היא כי החסידים היו תנועה דתית מובהקת ומרכזית החל מן התקופה החשמונאית, וכי לאחר חורבן הבית הייתה להם השפעה ניכרת על ההלכה הנורמטיבית של הזרם המרכזי של חכמי המשנה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 145-148 |
| Number of pages | 4 |
| Journal | קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה |
| Volume | 133 |
| State | Published - 2009 |
IHP Publications
- ihp
- Eretz Israel -- History -- 70-638, Destruction of the Second Temple to rise of Islam
- Jewish sects
- Pharisees