חסד ואמת נפגשו: על ההבחנה בין "צדק" ו"חסד"

מחבר המאמר דן בשתי שפות שונות של תיקון חברתי. שפה אחת היא שפת הצדק והמשפט, ושפה שנייה היא שפת החסד והחמלה. השוני בין שתי השפות מחייב ראשית להגדיר מה בין שפת המשפט והצדק לשפת החמלה והחסד. לאחר ההגדרה של כל שפה בפני עצמה עולה שאלת הפרדת הרשויות - האם מדובר בשתי שפות שנכון יהיה לקרבן זו לזו ולשבור את החומות, או שטוב יהיה דווקא להעצים את ההבדל ביניהן, ולהבחין הבחנה חדה בין שפת הצדק לשפת הצדקה . בסופו של עניין נכון יהיה להתבונן במבט רחב וכולל על הסוגיה כולה, ולקבוע את הכתוב השלישי המכריע ביניהם. שתי השפות אינן חזות הכול. בתורת ישראל אנו מכירים מערכת נוספת של חובות חברתיות, שאינן חסד וחמלה אך גם אינן מבוססות על דרישת הצדק והמשפט. זוהי מערכת החובות המוטלות על האדם מכוח מצוות התורה. דוגמה לדבר: לקט שכחה ופאה. החובה לבצע הפרשה זו אינה נובעת מחסד וחמלה, כיוון שמדובר על חובות שבמצוות התורה, ולא על הכרעה וולונטרית של האדם עצמו. מצוות התורה מחייבות אפוא לדבר גם על מערכת שלישית של חובות חברתיות, שיסודן במחויבות הקיימת בין אדם לאלוהיו, וסופן בעני יתום ואלמנה הנהנים מחובה זו. חובות אלו אינן ניתנות להגדרה כצדק ומשפט במובן המקובל, ואחד הסימנים המובהקים לכך הוא העובדה שאומות העולם אינן מצוות במצוות אלו, על אף חובתן לקיים מערכת משפטית ולבער את הגזל מחברתן. במאמר זה אנו נדון בעיקר בשתי השפות הראשונות.