חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית

אף על פי שתפיסת היהדות כלפי בעלי חיים היא אנתרופוצטרית במהותה, באשר היא רואה בהם אמצעי לשימושו של המין האנושי, תפסו אותם רבים מן החכמים כישויות בעלות מעמד משפטי, הציבו בעקבות התורה סייגים לשימוש המותר בהם, ואף קבעו כי איסור צער בעלי חיים הוא מדאורייתא. הדאגה למילוי צרכיהם של בעלי החיים אצל חז"ל ואצל המפרשים אינה מצטמצמת לצרכים פיזיים בלבד, אלא מתייחסת גם לצרכיהם הנפשיים. עם זאת אין תמימות דעים בקרב המדרשדים והפרשנים לגבי הסיבה למצוות הדורשות התחשבות בבעלי חיים - האם הן נועדו לתועלת בני האדם, לתועלת בעלי החיים, או שמא יש לשלב בין שתי הדעות. שאלה אחרת הקשורה לקודמתה, שגם בה נחלקו הדעות בקרב חז"ל והמפרשים היא האם ה' מרחם על בעלי החיים. (מתוך המאמר)