Abstract
המאמר עוסק בשיח המשפטי ובהצדקות לחקיקת חוק המזונות משנת 1972. באמצעות חוק זה נגלית האחריות היתרה של המדינה להגן על הנשים והילדים שהאב ממאן למלא את חובתו כלפיהם; עם זאת עיון בחוק מלמדנו כי המדינה מקבעת את הנחיתות הנשית המסורתית. לדבריה של המחברת, העובדה שחוק המזונות נועד להקל על נשים ושניסוחו המשפטי מעיד על כך, מאששת את תפיסת הנשים כקרבנות חסרות ישע. ואכן, בישראל ובחברות אחרות קיימת תופעת הפמיניזציה של העוני. בשנות השבעים, בעת שהחוק נחקק, אישה החיה ללא גבר, ילדים החיים ללא אב, אם חד הורית ומשפחתה - כל אלה נתפסו לא רק כבלתי מוגנים, אלא גם כשרויים במצוקה ובעוני. המזור למצוקתם אמור היה להגיע מן המדינה, ובלשונה של המחברת 'המדינה בנעלי הגבר המפרנס'. החברה לקחה אפוא אחריות על המשפחה המפורקת, ביקשה להגן על האישה, ובכל זאת מצאה עצמה מערערת עוד יותר את מעמדן של הנשים. כמו שהמדיקליזציה של הרפואה העצימה את מעמד האם ובאותה העת גם ערערה עליו, כך הגנת המדינה על האישה המגורשת מסייעת לה, אך בה בעת גם מקבעת את מצוקתה. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Title of host publication | מגדר בישראל (קובץ בעריכת מרגלית שילה וגדעון כ"ץ) |
Publisher | הוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות |
Pages | כר' ב: 651-681 |
State | Published - 2011 |
IHP Publications
- ihp
- Alimony
- Alimony -- Israel
- Social rights
- Social service
- Women
- Women -- Legal status, laws, etc
- Women -- Societies and clubs