Abstract
המאמר עוסק בשיח המשפטי ובהצדקות לחקיקת חוק המזונות משנת 1972. באמצעות חוק זה נגלית האחריות היתרה של המדינה להגן על הנשים והילדים שהאב ממאן למלא את חובתו כלפיהם; עם זאת עיון בחוק מלמדנו כי המדינה מקבעת את הנחיתות הנשית המסורתית. לדבריה של המחברת, העובדה שחוק המזונות נועד להקל על נשים ושניסוחו המשפטי מעיד על כך, מאששת את תפיסת הנשים כקרבנות חסרות ישע. ואכן, בישראל ובחברות אחרות קיימת תופעת הפמיניזציה של העוני. בשנות השבעים, בעת שהחוק נחקק, אישה החיה ללא גבר, ילדים החיים ללא אב, אם חד הורית ומשפחתה - כל אלה נתפסו לא רק כבלתי מוגנים, אלא גם כשרויים במצוקה ובעוני. המזור למצוקתם אמור היה להגיע מן המדינה, ובלשונה של המחברת 'המדינה בנעלי הגבר המפרנס'. החברה לקחה אפוא אחריות על המשפחה המפורקת, ביקשה להגן על האישה, ובכל זאת מצאה עצמה מערערת עוד יותר את מעמדן של הנשים. כמו שהמדיקליזציה של הרפואה העצימה את מעמד האם ובאותה העת גם ערערה עליו, כך הגנת המדינה על האישה המגורשת מסייעת לה, אך בה בעת גם מקבעת את מצוקתה
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | מגדר בישראל |
| Subtitle of host publication | מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה |
| Editors | מרגלית שילה, גדעון כ"ץ |
| Place of Publication | אוניברסיטת בן גוריון |
| Publisher | הוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות |
| Pages | 651-681 |
| Number of pages | 31 |
| Volume | ב' |
| ISBN (Print) | 9789655100761 |
| State | Published - 2011 |
RAMBI Publications
- RAMBI Publications
- Children -- Israel -- Social conditions
- Law -- Israel
- Poverty -- Israel
- Teenagers -- Israel -- Social conditions
- Women -- Israel -- Social conditions