Abstract
בספרי הלימוד של תחביר לשון המקרא מופיע הכלל שאם לפני הראשון שבחלקים החוזרים במשפט בא סימן יחס, הוא נשנה בדרך כלל לפני שאר החלקים החוזרים במשפט. מחקר זה בא לבדוק את מידת ההקפדה על כלל זה בעברית החדשה, לנסות להתחקות על שורשו ולברר אם הוא מעוגן בהתניה כלשהי או שמא נקיטתו נובעת מבחירה, איש איש לפי סגנונו המיוחד והאישי. המסקנה הכללית מבדיקת הטקסטים שבקורפוס המחקר ומהשוואתם היא שבבסיס ההחלטה אם לחזור על מילת היחס עומדות התניות שונות, ולעומת זאת לעיתים החזרה או ההימנעות ממנה היא תוצאה של בחירה חופשית לפי טעמו של הכותב ולעיתים לפי משלב הכתיבה שלו. במאמר זה יידונו התניות דקדוקיות-מורפולוגיות לחזרה על מילות היחס לפני חלקי משפט חוזרים. מה שאינו נתון להתניות הדקדוקיות-לשוניות נחשב כהתבטאות סגנונית-חופשית, ולא יידון כאן. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 427-455 |
| Journal | לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה |
| Volume | 80 |
| Issue number | ד |
| State | Published - 2018 |