Abstract
פרשות התוכחה הן הקללות שאמר משה רבנו בדרך מוסר ואזהרה לבני ישראל. קללות אלה נשנו פעמיים בתורה, בפרשת בחוקותי ( ויקרא כו: יד-מו), ובפרשת כי תבוא (דברים כח : טו-סט). במשנה מכונים פסוקי התוכחה בשם "קללות" והיו קוראים אותם בתעניות ציבור, ובלשונה: "בתעניות ברכות "וקללות" מה עניינן לתעניות? להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה". כמו כן קוראים את הקללות בזמנים קבועים, כדברי הברייתא: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה", כדי "שתכלה שנה וקללותיה". גם בירושלמי הם מכונים: "קללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה" לעומת זאת, במדרש הם מכונים תוכחות ולא קללות, ובלשונו: "דלית אינון קללות, תוכחת אינון". קריאת התוכחה, מעצם תוכנה, הטילה אימה ופחד על הקהל, ובעיקר על מי שנקרא לעלות לתורה לפרשה זו. כך מעיד ונדרובסקי: "רבים יראים לעלות לתורה בפרשיות התוכחה פן ח"ו תדבק בם הרעה אשר הקורא מוציא משפתיו". בשל כך נתלוו הלכות ומנהגים שונים לקריאה זו, ואנו נעקוב אחר השתלשלותם, התפתחותם והתפלגותם בין הקהילות השונות. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | כנישתא (קובץ בעריכת יוסף תבורי) |
| Place of Publication | רמת גן |
| Publisher | הוצאת אוניברסיטת בר אילן |
| Pages | חלק 2, לא-סה |
| ISBN (Print) | 9652262374 |
| State | Published - 2001 |
IHP Publications
- ihp
- Bible -- Pentateuch -- Reading
- Exhortation (Rhetoric)
- Jewish ethics