Abstract
במורה נבוכים השתנה יחסו של הרמב"ם לאגדה. אם בכתביו המוקדמים סבר כי האגדה רובה ככולה היא 'מלים' העוסקים בפיזיקה ומטפיזיקה, ושחז"ל היו כעין פילוסופים אריסטוטליים, הרי שבמורה נבוכים הוא סבור שהגדות חכמים אינם משלים, הוא חוזר להשקפה שרווחה בקרב הגאונים כי 'דברי אגדה...אין סומכים עליהם'. השינוי העולה ממורה נבוכים ביחסו של הרמב"ם לאגדה מעורר את השאלה בדבר טיבה העיוני של ההלכה התלמודית: אם לפי הרמב"ם, בעלי ההלכה למן ימי התנאים ולאורך כל תולדות ההלכה, לא היו פילוסופים, מה הסיק הוא מכך לגבי ההלכה התלמודית - האם היא בעיניו 'תורה אלוהית'? הטיעון העיקרי במאמר זה הוא כי מן ההשקפה כי חז"ל לא היו פילוסופים ומן התפיסה הפילוסופית של החוק במורה נבוכים בכלל ובפרקי המצוות בפרט, מעקרונותיו המפורשים והמובלעים בסוגית טעמי המצוות עולה כי לפי מורה נבוכים ההלכה הרבנית-התלמודית אינה 'חוק אלוהי'. תגובתו של שמעון אטינגר בגליון: 28: 251-263, תשע"א, 2011
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 253-300 |
| Number of pages | 48 |
| Journal | דיני ישראל: שנתון לחקר המשפט העברי |
| Volume | 26-27 |
| State | Published - 2010 |
IHP Publications
- ihp
- Commandments (Judaism)
- Jewish law
- Rabbinical literature
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver