הצדקה תועלתנית לנצחיותו של עונש הגיהינום וביטוייה בהגות היהודית בימי הביניים

סוגיה מרכזית בשיח על מושג הגיהינום במחשבה הדתית ובפילוסופיה של הדת היא שאלת משך העונש הנגזר על הנידונים לו. אפשר לומר כי התפיסה הרווחת בדתות המונותאיסטיות היא שעונש הגיהינום נצחי. אחד האתגרים העיקריים שתפיסה זו ניצבת בפניו הוא אם וכיצד אפשר להצדיק מבחינה מוסרית עונש אין-סופי הנגזר על יצור סופי שמעשיו סופיים אף הם. סקירת הדיונים התאולוגיים והפילוסופיים בסוגיה שלפנינו, מהעת העתיקה, דרך ימי הביניים ועד ימינו אלה, מעלה כי הניסיונות להתמודד עם קושי זה ולהצדיק מבחינה מוסרית את נצחיותו של עונש הגיהינום התבססו ככלל על עקרונות ושיקולים גמולניים. הווה אומר, המהלך הרווח הוא לטעון, על בסיס נימוקים מגוונים, כי העונש הנצחי הוא העונש הראוי לחוטא על חטאיו, כלומר, הוא העונש המגיע לו בצדק. (מתוך המאמר)