הפולמוס אודות כשרותו של דג החרב

Research output: Contribution to journalArticle

Abstract

דג החרב Swordfish; Xiphias gladius)) נפוץ בכל סוגי הימים והאוקיינוסים מקו של חמישים מעלות צפון ועד עשרים וחמש מעלות דרום, וזה כולל גם את הים התיכון והים השחור. זהו דג גדול ומשקלו כשהוא ניצוד נע בדרך כלל סביב ל-100 ק"ג. התורה (ויקרא יא, ט-י; דברים יד, ט-י) התירה אכילת בעלי חיים ימיים שיש להם סנפיר וקשקשת (קשקשים). להלכה נקבע שכלל זה נוגע אך ורק לדגים, ולא ליצורי ים אחרים. כמו כן נקבע שמספיק שיהיה לדג סנפיר אחד וקשקש אחד בכדי להכשירו, בתנאי שיהיה אפשר להבחין בהם בלי אמצעי עזר. אפילו קשקשים קטנים או דקים מאוד נחשבים ככשרים כל עוד אפשר לגרום להם להיראות באיזה שהוא אופן, כולל בעזרת שפשופם במטלית, שרייתם במים, או החזקתם כנגד אור השמש. למרות ששני סימני הכשרות העיקריים של הדג – סנפיר וקשקשת – מפורשים בתורה, ונראה שהם סימנים ברורים-יחסית, ההגדרה המדויקת של סימנים אלו, וזיהויו של דג ספציפי ככשר או לא, גרמו למחלוקות רבות במהלך השנים. גם הידע המדעי המתקדם בכל התחומים ובכללם בתחום הזואולוגיה משפיע על הבנת המציאות ועל פסיקת ההלכה, והדבר הזה נכון גם לגבי דג החרב. המאמר אוסף ומנתח את המקורות ההלכתיים והמציאותיים הקשורים לכשרותו של דג החרב ואת ההתייחסות אליהם לאורך הדורות ועד ימינו.
Original languageHebrew
Pages (from-to)58-72
Number of pages15
Journalהמעין
Volume50
Issue number3
StatePublished - 2010

IHP Publications

  • ihp
  • Animals -- Religious aspects -- Judaism
  • Kashrut

Cite this