"העתונות בולעת את הספרות": לבירור מערכת היחסים בין סופרים ועתונאים כותבי יידיש בפולין - בין שתי מלחמות העולם

לצד המניע העסקי שהיווה גורם לא מבוטל ביוזמתו של אלכסנדר
צדרכוים - מייסד ועורך העתון העברי הראשון ברוסיה -
"המליץ" (1860), להוציא לאור עתון ביידיש - עמדו גם נימוקים
חינוכיים ומשכיליים ותעיד על כך רשימת הסופרים והיצירות שראו
אור מעל דפי אותם עתוני־יידיש שערך: "קול מבשר" ו״יודישעס
פאלקס בלאט". משהחלו להופיע, בעשור הראשון של המאה ה־20,
עתוני היידיש היומיים הראשונים בפולין, נעשה המניע הכלכלי
לראשון בחשיבותו והוא זה שהדריך את העורכים בבחירת החומר
החרשותי והספרותי לפירסום. עם זאת המשיכו העתונים היומיים,
ועל אחת כמה וכמה התקופונים, לשמש במה לסופרים מהשורה
הראשונה וליצירות קנוניות, שהופיעו מאוחר יותר כספרים, כמו
למשל רוב יצירותיו של שלום עליכם. כל עתון יומי ראה חובה
לעצמו להקדיש, אחת לשבוע, בדרך כלל בימי שישי, מוסף ספרותי
מיוחד ובו רשימות פובליציסטיות, סקירות חדשותיות הנוגעות
לנושאי תרבות יידיש, עברית, פולנית, או שפות אחרות, וכן גם
שיר או סיפור קצר, פרי עטם של מספר מצומצם של סופרים,
שנפלה בחלקם הזכות לעבוד עם העתון. בד בבד דאגו העורכים
- ובמיוחד שמואל יעקב יאצקאן, מייסד ועורך ה"היינט" -
לפרסם בעתון גם חומר ספרותי לא קנוני הפונה למכנה המשותף
הנמוך ביותר של הקוראים וכך להגדיל את מספר קוראי העתון.
ישנה הודאתו המאלפת של א.ל. יאקובוביץ' (א.א. עקביא), המספר
כיצד נכנע ללחציו של עורך ה"היינט" ועיבד עבור עתונו, ובעד
שכר נאה רומאן סנסציוני רוסי בשם "אין נעץ פון זינד" (ברשת
החטאים). גם עדותו המאוחרת של י. באשביס על ניסיונו האישי
בתחום כתיבה זה וניתוחו של חנא שמרוק את ספרות ה"שונד",
ביידיש5 יש בהם כדי ללמד על תחילתה והשתרשותה של התופעה.
לאחר ייסוד איגוד הסופרים והעתונאים בווארשה (1916) ולנוכח
מצבם הכלכלי הטוב וחוסנם המקצועי של חלק מהעתונאים שהיוו
את הצד החזק שבאיגוד, הלכו היחסים בין שתי הקבוצות והתחדדו.
לעוינות ולתחרות ששררה ביניהן ניתן למצוא ביטוי במגוון רחב
של מאמרים ומכתבים פרטיים, שחלקם יובאו להלן.