העיתונות בלאדינו כבמה לפולמוס על עתידה ועל נחיצותה של השפה (1923-1886)

המאמר הזה מבקש לבחון את שיח הפולמוס שהתנהל מעל דפי עיתונות הלאדינו ברחבי האימפריה העות'מאנית על אודות עתידה ושאלת נחיצותה של הספרדית היהודית, לשונם של היהודים הספרדים. הפולמוס נסב על השאלה איזו שפה היא השפה המתאימה ביותר לשמש שפת התקשורת ולשון התרבות עבור הקהילות היהודיות הספרדיות, על רקע התמורות התרבותיות שהתחוללו באימפריה העות'מאנית בעקבות שינויים גאופוליטיים משמעותיים. מכיוון שהשפה שימשה מגדיר זהות ראשון במעלה, שאלות על אודותיה הפכו לסוגיה תרבותית חשובה והן עוררו דיון ער בקהילה. בהיעדר חיים פוליטיים של ממש בגולה שימשה העיתונות במה מרכזית לדיונים בין הפלגים השונים על תפיסות עולם הנוגעות לשפה, לשימושיה ולעתידה. המאמר יבחן מאמרים שלוקטו מתוך העיתונות בלאדינו במרכזים איזמיר, איסטנבול, סופיה, סלוניקי ופליפופולי. תיחום התקופה הוגדר מזמן ששאלת השפה עלתה בו לדיון בקהילה (1886) ועד לתקופה שאטאטורק עלה בה לשלטון, ביצע רפורמות שהאיצו את המודרניזציה של המדינה והורה על מעבר לכתב הלטיני (1923), ובעקבות זאת גם עיתונות הלאדינו עברה בהדרגה לכתב לטיני. המאמר מתבסס על הגישה האיכותנית-קונסטרוקטיביסיטית, המתמקדת בתהליכי הבנייה חברתית. תפיסת הפולמוס והבנתו מושפעות מדפוסי חשיבה שאפשר לכנותם "מסגור". דברי הכותבים בעיתונות הלאדינו נבחנות במאמר פי שתי דרכי מסגור: א. מסגרת ניסוח אבחנתי שמגדיר את הבעיה ומתאר אותה. ב. מסגרת ניסוח תחזיתי, המציע פתרון לבעיה. הנתונים שנאספו מהטקסטים הניבו ארבעה טיעונים של התומכים בנטישת הלאדינו מכאן ושל מגני הלאדינו מכאן: 1. טיעון היות הלאדינו מורשת אבות. 2. טיעון היותה ז'רגון. 3. בחינת הלאדינו אל מול פני הקידמה. 4. טיעון היותה יסוד מאחד בין היהודים ובין אחיהם בארצות תפוצותיהם. המאמר מתייחס גם לפתרונות שהוצעו לפתרון הבעיה במסגרת הניסוח התחזיתי: הן לפתרונות של מגיני השפה: מעבר לכתב לטיני, רפורמה בכתיב, והן לפתרונות של מתנגדי השפה.