העיסוק בעיקרים אחרי הרמב"ם — בין רצף לתמורה

אפשר להצביע על קיומו של רצף ספרותי ברור בדיון על יסודות האמונה מאז פרסומם על ידי הרמב"ם. אין להתכחש לעובדה שבתקופות מסוימות מתרבה או מתמעט העיסוק בהם מסיבות היסטוריות ומדיניות שונות. לדעת מחבר המאמר אין לבחון את העיסוק בסוגיה בהיבט הכמותי, וחשוב יותר לתת את הדעת לאופיו המשתנה של הדיון, ולסוגות העומדות במוקד הדיון בכל תקופה ותקופה. מלבד השלב הטרום מיימוני המאמר מתאר ארבעה שלבים כשכל שלב מאופיין בסוג מובחן של יחס, דיון וניתוח, כאשר לצידו ממשיכות המגמות שהופיעו בשלבים מוקדמים יותר. אפשר להבחין ברצף הנמשך מאז ימי הרמב"ם ובתמורות הייחודיות לכל שלב: בדורות הראשונים, עוד בטרם הפכה רשימתו של הרמב"ם לסמכותית ו"מחייבת" היו שקיבלוה והיו שהציעו הצעות חלופיות, בשלב הבא התאפיינו הדיונים בפולמוס עם רשימת הרמב"ם - צוינו השגות על רשימתו ומתוך כך הוצעו רשימות חלופיות. כנגדם התחברו חיבורים שניסו ליישב את דברי הרמב"ם. בשלב שלאחר מכן, התקבלה רשימתו של הרמב"ם והפכה לנוסח קאנוני, כאשר ההשגות שנבעו מדיספוזיציה קבלית הוטמעו בתוכו על ידי פרשנות ושינויי נוסח קלים. השלב האחרון, בו נוצר מחדש על ידי כמה הוגים עימות ישיר עם המסורת המיימונית של מסורת העיקרים שכבר השתרשה ו"התקדשה", התאפשר בשל הבחינה מחדש של היהודות בידי בני דור ההשכלה מחד גיסא, ומאידך גיסא הצורך הרבני להציג יהדות חובקת כל, שפארותיה חובקים את כל תחומי החיים ואינם מצטמצמים לרשימה דוגמטית סגורה. בשלב זה מתפתח השיח המחקרי האקדמי על העיקרים, אך גם ממשיך ואף מתעצם השיח המסורתי, קרי פרשנות סביב י"ג העיקרים, וביטוי מעשי במנהגי אמירה של נוסח העיקרים.