הסיכון הכפול בדיני ההסגרה בישראל: על הדדיות וזכויות אדם בהליכי הסגרה

דיני ההסגרה של המשפט הבין-לאומי בכלל, וכפי שהם באים לידי ביטוי בישראל בפרט, יוצרים קשר בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד גיסא, האינטרס של כל מדינה המעורבת בהליך ההסגרה לקיים את הדין המקומי, ומאידך גיסא, ההכרה ההדדית של המדינות המתקשרות בהסכם ההסגרה בחשיבותו של שיתוף-הפעולה ביניהן במיגור הפשיעה הבין-לאומית. נוסף על כך, בהיות דיני ההסגרה רכיב של המשפט הבין-לאומי, הם חשופים להשפעותיהן של מגמות כלליות על התפתחותו של משפט זה, אשר עלולות לעמוד במתח עם האינטרסים העומדים בבסיסו של הליך ההסגרה. כל הגורמים הללו באים לידי ביטוי בשאלה מהו, במסגרת הליך ההסגרה, מקומו של עקרון הסיכון הכפול, אשר משמעותו, בתמצית, היא שאדם לא יעמוד בסיכון משפטי יותר מפעם אחת בגין אותו מעשה עברה. האם הסיכון הכפול, בהיותו עקרון-יסוד בשיטות משפט רבות, עשוי לשמש עילת-סל למניעת הסגרה נוסף על הסייגים הקבועים בחוק או באמנות הסגרה? כמו-כן, האם יש בכוחן של מגמות מודרניות בהתפתחות המשפט הבין-לאומי, ובראשן עליית קרנו של משפט זכויות האדם הבין-לאומי, להשפיע על מעמדו של עקרון הסיכון הכפול במסגרת דיני ההסגרה? במאמר זה נעסוק בשאלות כלליות אלה, וכן נבחן את המקרה הפרטי של דיני ההסגרה בישראל. השאלות שהצגנו לעיל עלו לדיון בשתי פרשות בבית-המשפט העליון הישראלי שעניינן בדיני ההסגרה בישראל, ובשתי הפרשות הן עלו כשאלות-אגב. בית-המשפט העליון הישראלי שקל במסגרתן את האפשרות שעקרון הסיכון הכפול ישפיע באופן רחב יותר על דיני ההסגרה של המשפט הבין-לאומי בכלל ועל דיני ההסגרה בישראל בפרט. במאמר זה נגביר את אורו של הזרקור שהפנה בית-המשפט העליון לסוגיה זו, ונעמיק את הדיון בשאלות שעלו בו באמרות-אגב. נטען כי הסיכון הכפול הוא אומנם עקרון-יסוד של המשפט הפלילי המקומי וכן זכות אדם במשפט הבין-לאומי, אולם ההצעה מרחיקת-הלכת העולה מדבריו של השופט ברק באחת משתי הפרשות האמורות אינה בת-יישום. נראה כי שני מכשולים מרכזיים עומדים בדרכה של פרשנות זו. ראשית, קשיים לא-מעטים עולים מפרשנות יסודותיו של עקרון הסיכון הכפול ומן המחלוקות המתעוררות בעניינם בין שיטות משפט שונות ואף בין מדינות שונות המשתייכות לאותה שיטת משפט. הללו מקשים יצירת משמעות נהירה לעיקרון, שתאפשר לו להוות בסיס מוצק להרחבת הסייגים בדיני ההסגרה. שנית, תכליותיהם של דיני ההסגרה, ובעיקר שיתוף-הפעולה הנדרש בין המדינות השותפות להליך ההסגרה והסיוע ההדדי הנדרש מכל אחת מהן באכיפת הדין הפלילי של חברתה, אינם עולים בקנה אחד עם יצירת סעיפי-סל המרחיבים את שיקול-דעתה של מדינה אחת אל מעבר למה שהוסכם בינה לבין המדינה השותפה להליך ההסגרה. לפיכך נציע פתרון צר יותר, המאפשר להרחיב את השימוש בעקרון הסיכון הכפול במסגרת דיני ההסגרה במשפט ההסכמי של דיני ההסגרה. (מתוך המאמר)