"הסוף הטוב": דילמות של צדק משפטי מול צדק פואטי בסיפורי מארי דה פראנס

המאמר מבקש לעמוד על ייצוגים ספרותיים של משפט וצדק כפי שהם באים לידי ביטוי בשני סיפורים קצרים מסוף המאה השתים-עשרה ותחילת המאה השלוש-עשרה. תקופה זו זכורה בהיסטוריה כנקודת מפנה דרמטית בכל הנוגע לסוגיות של רפורמה משפטית, ובכללן פסיקות של דין צדק, חוקה ומשפט, אשר שינו את מערכת המשפט באנגלייה ואת התפיסה המשפטית בכלל (היסוד ל- Common Law ). הסיפור הראשון הוא לנבל (Lanval), שאותו חיברה הפייטנית הצרפתייה מארי דה פראנס (France de Marie), שחיה וכתבה בחצר מלכי אנגלייה, הנרי השני פלנטג'נט ואליאנור מאקווטניה. השני התפרס כארבעים שנה אחריו, ושמו "סיפורה של סילנס" (Silence de Roman Le), שחיבר הילדריס דה קורניי ( Heldris Master de Cornoualle). המאמר יפרוט לפרטים את שלבי המשפט של שני הנאשמים. הראשון כנגד האביר לנבל (Lanval). וסל המלך ארתור שנתבע, לאחר שהואשם, על לא עוול בכפו, בניסיון תקיפה מינית של המלכה, ובכך הפר את התחייבויותיו הפאודליות למלך (נאמנות וטוהר מידות). אם יימצא אשם - המלך ידון אותו למוות בשרפה או בתלייה, שהיה עונש ראווה שניתן על פי רוב בעוון בגידה. בהשוואה אליו ינותחו שלבי המשפט והכרעת הדין במשפט סילאנס (Silance–) תחילתם בתיאור המקרה, המשכם בתביעה ואחריתם בפסק הדין - והטעמים למהלכים המתוארים בה. כמו כן ייבחן המתח הסמוי המשתמע מהרצף הסיפורי בסוגיות של דין צדק שבין צדק משפטי (המלך) לסמכות דתית (הכנסייה), ובין אלה לבין צדק פואטי. המאמר מבקש להתמודד עם השאלה מה הקריטריונים לאמת המידה של צדק אצל מארי, ועלפי איזו אמת מידה היא קובעת את פסיקותיה ה"צודקות". כמו כן מבקש המאמר לברר, באמצעות הקריאה ההשוואתית, אם ייתכן שמשתמעת מדבריה נימה של ביקורת על התנהלות של שני המלכים (ארתור הפיקטיבי והנרי השני, ההיסטורי) ששמם הלך לפניהם, ונודעו כל אחד מהם כמיטיב האומה, המלך האולטימטיבי, התגלמות הצדק, האמת והכבוד, החסד והרחמים. (מתוך המאמר)