'הן האדם היה כאחד ממנו': פולמוס, השתקה וריסון עצמי

המאמר עוסק במחלוקת מדרשית בין ר' עקיבה לר' פפיס על פירושו של הכתוב 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' ( בר' ג 22). מחלוקת זו נתפרשה על רקע הפולמוס היהודי-נוצרי בשאלת הריבוי באלוהות והשיתוף בבריאה, אך עיון זהיר בה מעורר ספק אם אמנם כך יש לפרשה. המחלוקת מופיעה במכיתלא דר' ישמעאל, בתוך קובץ של ארבע ויכוחים בין ר' עקיבה לר' פפיס על דרך הקריאה הנאותה של ארבע כתובים מיקראיים. בוויכוחים אלה, המנוסחים כולם באופן דומה ובמבנה אחיד, הגיב ר' עקיבה על דרשותיו של ר' פפיס ותבע ממנו בלשון חריפה להמנע מלדרוש את הכתובים בדרך שבה דרשם: 'דייך פפיס'. חוקרים הבינו לשון זו כמעשה השתקה שנבע מהתנגדות לתוכן הדעות שהשמיע ר' פפיס, וכביטוי לרגישותם של תכנים אלה, מפני שעמדו במוקד ויכוח בין-דתי. החוקרים טוענים שיש לראות את תגובתו של ר' עקיבה כחלק משיח מינות אצל חז"ל, בזמן שבו החל שיח דומה בעולמה של הנצרות הקדומה. המאמר מבקש לערער על ההצעה לקשור את המחלוקת לפולמוס הבין-דתי. עיון מדוקדק בנוסחה של המחלוקת שבמכילתא מלמד שר' עקיבה לא שלל כלל את פירושו של ר' פפיס ללשון הכתוב, אלא אדרבא, הוא הסכים עמו. לפיכך אין לראות בתגובתו מעשה השתקה שנבע מראיית פירושו של ר' פפיס מוטעה, אלא יש לחפש את הנימוק להסתייגותו בכיוון אחר.