הטיפול הפורמלי בעבריינות מול הטיפול הבלתי פורמלי: ניצול מרכיבי פיקוח של היהדות המסורתית

במאמר זה המחבר מתייחס לעובדה שההתמודדות המקובלת עם העבריינות מבוססת בעיקרה על ענישה פורמלית, שמטרותיה העיקריות הן תגמול, הרתעה ומניעה. לדעתו, העלייה המתמדת בהיקפה של העבריינות החמורה מעידה על יעילותה המוגבלת של הענישה. מאמר זה מבקר את מטרות הענישה המקובלות, ועומד על מגבלותיהם של אמצעי הענישה הפורמליים המקובלים. הוא מציע לגייס את הפיקוח הבלתי פורמלי לסיוע בהתמודדות עם העבריינות הגואה, ולהיעזר באמצעים שפותחו לצרכיו בחברה היהודית המסורתית במהלך הדורות. המאמר פותח בהצגת דוגמאות לליקויים בפעילות מערכת הענישה הפלילית בארץ, ומסביר אותם גם בצמצום תפקידיה של הקהילה ובהיחלשות הפיקוח החברתי הבלתי פורמלי בחברה המודרנית. מבחינה היסטורית, את מקומו של הפיקוח תפשה מאז השליש האחרון של המאה העשרים ענישה שהיא בעיקרה תגמולית ונוקשה אך גם מניעתית והרתעתית. ענישה זו אינה מוסרית בכך שהיא מתעלמת במידה רבה מצורכי הקרבנות ואינה יעילה בכך שהיא רק מגבירה את הפשיעה ואת אי-השוויון בחברה. בעקבות הביקורת על ענישה זו מסתמנת במקומות שונים בעולם יזמה לצמצום הענישה הפלילית ולהעברת חלק מסמכויותיה לקהילות ולפיקוח החברתי הלא פורמלי. הקהילות, על-פי מגמה זו, יקבלו אחריות לסדר החברתי, ימנעו עבריינות וידאגו לשיפור תנאי החיים בתוכן. דגם לתפקוד קהילתי יעיל ניתן אולי למצוא בהסדרים החברתיים והקהילתיים שאפיינו את היהדות המסורתית במהלך הדורות ומאפיינים אותה בחלקם גם היום. הסדרים אלה התייחסו לתפקודם של מנהיגים ובעלי תפקידים בקהילות ולאחריותם לחינוך בני הנוער, למניעה מראש של התנהגויות עברייניות, לדאגה לפיצויים של קרבנות, ולצרכיהם של החלשים בחברה, וכל זאת תוך מתן דוגמה אישית להתנהגות חיובית. אימוץ מרכיבים מסוימים מצורת פיקוח חברתי זה עשוי לדעתי להביא לחיזוקן של קהילות ואגב כך לצמצום העבריינות בארץ. (מתוך המאמר)