החצר האחורית של הציבוריות: החצר האחורית של הצבוריות

"רפי קרסו הוא רופא. אבל במקביל, ולא בפחות תשומת לב, הוא עוסק באמנות. העיסוק באמנות של קרסו היא לא פעולה חובבנית או משנית ... התערוכה הנוכחית היא סוג של מחקר שבו בוחן קרסו את הנראה מול הידוע. המשתנה של מרסל דושאן היא יותר מיצירת אמנות עבורו. זו למעשה פרסוניפיקציה של מהות האמנות ... קרסו יוצא אל המסע מצויד במכשיר טלפון שבו מצלמה. איכות הצילום היא משנית עבורו. החשוב הוא האובייקט. סביבתו, הקשרו החברתי והתרבותי, כמו גם העובדה שלמעשה כל יום מיליוני אנשים משתמשים במה ששימש אמן חשוב כמרסל דושאן לאמנות כמקום וכמוצר שימושי חסר חשיבות אמנותית. וקרסו שואל למעשה את השאלה שנשאלה: 'מה זה? זו אמנות או מה?' אבל, בנוסף לכל אלה, עוסק רפי קרסו בדבר נוסף. הוא הולך אל המקומות הציבוריים הפתוחים לכל ומחפש בהם את המקום האינטימי, מקום שלמעשה הוא השוליים של הציבוריות. מקום שבו בתוך כל מהומת הרבים זה מקום של איש אחד, בודד, העומד עם עצמו ומבצע פעולה שמטבעה היא פעולה אישית, אינטימית. החצר האחורית של הציבורית היא בעצם המקום האישי ביותר שנמצא."-- עמודים 4-5.