הדרך ללוד - סיפורו של ניצול: בריחתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים על פי מדרש איכה רבה א, ה

סיפור בריחתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים ופגישתו עם אספסיאנוס קיסר הם שני האירועים המרכזיים בתיאור החז"לי של ימיה האחרונים של ירושלים לפני החורבן. חלק ניכר מקסמו המתמשך של הסיפור טמון ללא ספק בעובדה שאגדה זו לא רק מספרת על סוף תקופת המקדש והפולחן בו, אלא היא גם המיתוס המייסד של היהדות הרבנית לדורותיה. המשא ומתן שניהל רבן יוחנן בן זכאי להצלת 'יבנה וחכמיה' נועד להבטיח את המשכיותו הרוחנית של העם היהודי, על אף החורבן הפיזי שזה עתה חווה. לימים הפכה יבנה למרכז התנועה הרבנית המתפתחת, וכוננה מחדש את היהדות בעידן שלאחר החורבן. לא מפתיע אפוא שכאשר חוקרים תיארו או סיכמו את המסורות החז"ליות בנוגע לבריחתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים, הוצגה כמעט תמיד בקשתו להציל את יבנה כמרכיב מרכזי בסיפור. על פי רוב הוצג הנרטיב כולו כתיאור של מסע ירושלים ליבנה. תמה זו אכן מרכזית בשלוש מתוך ארבע הגרסאות החז"ליות של סיפור רבן יוחנן בן זכאי. ואולם דווקא בגרסה המופיעה במדרש איכה רבה, שהוא האוסף הגדול ביותר של אגדול חז"ל על החורבן, יבנה אינה מוזכרת כלל בסיפור על רבן יוחנן בן זכאי. אומנם כמה חוקרים כבר עמדו על עובדה זו, אך עד עתה לא הודגשה משמעותה דיה במחקר. היעדרה הבולט של כל התייחסות ליבנה בגרסת איכה רבה מרמז כי גרסה זו של הסיפור מציגה נרטיב חלופי לזה המופיע בגרסאות המוכרות האחרות. המאמר עומד על ההבדלים שבין הגרסאות ועוקב אחר דבריהם ומעשיהן של הדמויות הרבניות המרכזיות בסיפור, וכן בוחן את אופן הצגתן של שתי הדמויות הלא יהודיות המרכזיות בסיפור, אספסיאנוס ואבגר.