הדיאלוג בין אדון לעבדו - עיון ספרותי ורעיוני חדש

המאמר דן ביצירה האכדית 'דיאלוג בין האדון לעבדו' המוכרת במחקר גם בשם 'דיאלוג הפסימיות', שנתחברה ככל הנראה באשור בתקופתו של המלך אסרחדון. מטרת הדיון לעמוד על משמעותה ומסריה של יצירה זו על יסוד עיון מחודש בהיבטים טקסטואליים וספרותיים שלה. כבסיס למחקרה מציעה המחברת תעתיק חדש של היצירה בשתי מהדורותיה - האשורית והבבלית - ותרגום של היצירה לעברית. היא בוחנת את המקבילות שבין יצירה זו ובין חיבורים מסופוטמיים שונים - בראש והראשונה ספרות החכמה המסופוטמית אך גם 'עלילות גלגמש' ועוד - ועומדת על תפקידם הספרותי של הציטטות, הרמזים והמקבילות. המחברת בוחנת גם את הדרכים השונות לעיצוב אירוניה ביצירה, ועומדת על האחדות המלאה שיש בה בין התוכן לצורה. מסקנתה היא שה'דיאלוג בין האדון לעבדו' הוא סטירה כוללת, שחצי הלעג שלה מופנים לנושאים מגוונים בחברה האשורית, ושבמוקד הביקורת שלה נמצאים ערכים מסוגים שונים. מטרתה של היצירה היא ללעוג לעצם הרעיון של תכלית וטעם לחיים ולהוביל למסקנה ניהליסטית מוחלטת.