הגירה, רווחה נפשית ועבריינות בקרב בני נוער עולים: פרספקטיבה אקולוגית והשלכות לטיפול

על רקע גלי ההגירה הגדולים שפקדו בשנים האחרונות את העולם המערבי, מצבם של קטינים מהגרים הפך לנושא שמעורר דאגה ציבורית בינלאומית . מחקרים רבים מצביעים על רמת מצוקה גבוהה יותר ותפקוד נפשי ירוד יותר בקרב ילדים ומתבגרים מהגרים בהשוואה לבני גילם ילידי המדינות הקולטות. בישראל, הנתונים מצביעים על מעורבות יתר של בני נוער וצעירים עולים, במיוחד יוצאי חבר העמים ואתיופיה, בעבריינות, שימוש בחומרים ממכרים ואלימות, במקביל לרמות גבוהות יותר של סימפטומים פסיכולוגיים ורמות נמוכות יותר של רווחה נפשית . עבור אנשי מקצועה מטפלים בבני נוער עולים ישנה חשיבות לא רק למודעות לנתונים אלה, אלא אף יותר מכך, להבנה מעמיקה של הגורמים העומדים מאחורי הנתונים . מתן מענה טיפולי מקצועי ומותאם מחייב את אנשי הטיפול לדעת מה מאפיין את תהליך ההסתגלות של הצעירים העולים ואיך חוויות המלוות תהליך זה קשורות למעורבות בהתנהגויות סיכון ולרמות נמוכות של רווחה נפשית . בפרק תיאורטי זה אנו מתבססות על המודל האקולוגי שרואה את הפרט בהקשר של מעגלים הולכים ומתרחבים של השפעה . אנו מאמינות שכדי להבין את מעורבותו / ה של נער / ה עולה בהתנהגות עבריינית ולהעניקלו / לה טיפול יעיל, יש להכיר לעומק את הגורמים השונים בחייו / ה, החל מגורמים תוך-אישיים כגון גיבוש זהות אתנית, דרך תהליכים משפחתיים וחוויות בית-ספריות, וכלה במפגש של הנער / ה עם השכונה והקהילה . הנחת היסוד היא שפשיעה היא דרכם של הצעירים להחצין, לבטא ולווסת רגשות שליליים הנובעים ממגוון חוויות המאפיינות את הסתגלותם: אפליה וניכור, ערעור הזהות, תחושת חוסר האונים, קשיים משפחתיים, היעדר נוכחות הורית, תחושת חוסר שייכות וקשיי הסתגלות בבית הספר . הבנה של תהליכים נפשיים האופייניים לרבים מן הצעירים העולים יכולה לאפשר פיתוח מענה טיפולי המותאם להם ולבני משפחותיהם, מענה שיוכל למנוע את מעורבותם בהתנהגות עבריינית מלכתחילה או לצמצם אותה באופן משמעותי .