האם הדרכה אפקטיבית מסייעת להתמודדות עם טראומטיזציה משנית של עובדים סוציאליים לחוק הנוער ועובדים סוציאליים למשפחות?

מהי תרומתה של מסגרת ההדרכה על מרכיביה השונים לתופעת הטראומטיזציה המשנית בקרב עובדים סוציאליים? כדי לבחון לעומק את תרומת ההדרכה לתגובת טראומטיזציה משנית, נבדקה התרומה העקיפה של שלושת מרכיבי ההדרכה (תמיכתי, חינוכי ופיקוחי) לטראומטיזציה המשנית של המשתתפים. לשם בחינת התגובות הייחודיות בנושא טיפול בילדים נפגעי התעללות, חולקה אוכלוסיית המחקר לשתי קבוצות לפי רמות חשיפה שונות להתעללות בילדים: עובדים סוציאליים לחוק הנוער ועובדים סוציאליים למשפחה במחלקות לשירותים חברתיים. במחקר השתתפו 255 עובדים סוציאליים: 124 עובדים סוציאליים לחוק הנוער ו-131 עובדים סוציאליים למשפחה. המחקר בוצע במערך מחקר שדה כמותי-סטטיסטי מסוג סקר בנקודת זמן אחת (cross sectional). ממצאי המחקר מצביעים על כך שלעובדים סוציאליים לחוק הנוער טראומטיזציה משנית גבוהה יותר מעובדים סוציאליים למשפחה. %50 מכלל המשתתפים במחקר סובלים מתסמינים גבוהים עד חמורים של טראומטיזציה משנית. עוד נמצא כי עובדים סוציאליים לחוק הנוער תופסים את ההדרכה שלהם כאפקטיבית פחות והם סובלים מטראומטיזציה משנית גבוהה יותר מעובדים סוציאליים למשפחה. אשר למרכיבי ההדרכה, נמצא כי ככל שמרכיב התמיכה בהדרכה דומיננטי יותר, כך רמת הטראומטיזציה המשנית נמוכה יותר. ממצאים אלו מחדדים את חשיבותו הפרקטית של מרכיב התמיכה בהדרכה ואת הצורך לבנות מודל הדרכה מותאם למטפלים בילדים נפגעי התעללות.