Abstract
הפגיעה באיכות הסביבה (‘סירחא’) בירושלים הינו הטעם שהתלמוד מציין לאיסור עבודת האדמה בעיר. מאותו טעם גם נאסרה עשיית האשפתות בירושלים. דומה כימאחר והתלמוד מציין את טעם איכות הסביבה כסיבה לאיסור יש להקנות לטעם זה משקל גבוה בהשוואה למשקל הניתן לייתר הטעמים המוצעים לאיסור עבודת האדמה בירושלים, שהתייחסנו אליהם לעיל. אודות רגישות ההלכה לאיכות הסביבה ניתן גם ללמוד ממקורות הלכתיים רבים העוסקים בשמירת הניקיון, בנזקי עשן וריח, בנזקי רעש ובציוויים העוסקים בהרחקת מטרדים סביבתיים. ייחודה של ירושלים בהקשר זה של איכות הסביבה הוא בכך שבה שוכן בית המקדש. עיבוד האדמה פוגע בכבודה של ירושלים וקדושתה, ומציב קשיים של ממש בהגעה לעיר ובשהות בה, עד כדי הימנעות מלהגיע לעיר. בהנחה שטעם ה’סירחא’ הוא העיקרי, דומה כי בימינו, עת ניתן בשיטות עיבוד מודרניות להרחיק כל סימן ל’סירחא’ - כלומר למנוע ריח רע ומפגעים אחרים בעקבות נטיעת נטיעות בירושלים - ניתן ואף מצוה לייפות את העיר גם בעזרת צמחיה מתאימה, זאת ללא תלות בזהות השלטון בעיר וללא תלות בקיומו של ביתהמקדש.(מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 47-58 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | המעין |
| Volume | 246 |
| Issue number | סג |
| State | Published - 2023 |
IHP Publications
- ihp
- Agriculture -- Religious aspects -- Judaism
- Ecology -- Religious aspects -- Judaism
- Environmental quality -- History
- Jerusalem (Israel)
- Jerusalem (Israel) -- In rabbinical literature
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver