דימויים העצמי של החשמונאים כמנהיגים דתיים

עלייתם של החשמונאים, מלחמותיהם וכיבושיהם מתוארים במקבים א', במקבים ב' ובכתבי יוסף בן מתיתיהו. המאמר מציע עיון מחודש בטקסטים מוכרים ובממצאים ארכיאולוגיים ידועים, כמו מטבעות החשמונאים וארמונותיהם ביריחו, כדי לגלות פנים חדשות בדמותם של החשמונאים. ספר מקבים א', ובמידת מה ספר מקבים ב', מציגים את תכונותיהם, התנהגותם ומניעייהם של מתתיהו, יהודה, יונתן ושמעון. חיבורים אלו מלמדים כיצד נתפסו החשמונאים בעיני תומכיהם או כיצד ראו אותם אנשי החצר שלהם בתקופה שבה נכתבו החיבורים הנזכרים והם משקפים למעשה את הדימוי העצמי של החשמונאים. יוסף בן מתיתיהו מספק לנו תיאור בעל ערך על דמותו של יוחנן הורקנוס, והערכותיו הכוללניות משמרות את הזיכרון ההיסטורי על אודות החשמונאים בקרב העם. המטבעות שלהם, על כיתוביהם וסימליהם, משקפים במישרין כיצד ביקשו שנתיניהם יראו אותם ואת מקור סמכותם. ארמונות החשמונאים מעידים בצורה הברורה ביותר לא רק כיצד חיו החשמונאים אלא גם כיצד ראו את עצמם וכיצד בחרו להציג במו ידיהם את זהותם לעם. כל אלה גם יחד מלמדים על הדרך שבה ביקשו החשמונאים שהציבור ישפוט אותם וכיצד עיצבו הם עצמם את דמותם הציבורית. המאמר בא לעסוק בהיסטוריה כפי שנתפסה בעיני החשמונאים וכפי שהנחילוה להמונים בעזרת אנשי החצר שלהם. המחבר ינסה לשחזר את האידיאולוגיה החשמונאית שבאמצעותה ניסו להקנות לגיטימציה פוליטית לשילטונם. המקורות הללו מעידים כי החשמונאים בחרו להדגיש את הפן הדתי של דמותם ושל שלטונם על פני הישגיהם המדיניים והצבאיים, בניגוד לדעה הרווחת. הדבר מלמד על עולמם הפנימי ועל הדרך שבה ביקשו לזכות באמון נתיניהם היהודים.