גתות ביזנטיות בין מזרע לישימון, מדרום הר חברון למישור החוף הדרומי

למרות המחסור במים זמינים לחקלאות בספר מדבר הנגב הצליחו החקלאים הקדמונים בתקופה הביזנטית לגדל גפן ליין. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד אופי הגיאוגרפיה הפיזית במרחב שבין המזרע לישימון משפיע על תפרוסת הגתות ועל התכונות שלהן. כמו כן, נבדק כיצד ממצאים ממתודולוגיות שונות: סקר וחפירה ארכיאולוגית, מלמדים על היחס שבין הגיאוגרפיה הפיזית לגתות. לצורך כך נבנה בסיס נתונים המבוסס על מפות סקר ישראל וממצאי חפירות ההצלה שפורסמו בחדשות ארכיאולוגיות. שטח המחקר הנוכחי כולל את מישור החוף הדרומי, השפלה הדרומית, שולי הר חברון ובקעות באר שבע והבשור. מסקר ישראל עולה כי רובן של הגתות חצובות על גבי מסלע קשה, וכי המסלע (נוסף על כמות הגשם השנתית הממוצעת) הוא גורם מגביל בחקלאות היין העתיקה. עם זאת, מחפירות ההצלה ניתן ללמוד כי הקדמונים בתקופה הביזנטית בנו גתות במישור החוף הדרומי, אזור ובו מעט משטחי סלע. הם הצליחו להתגבר על גורם המסלע ולבנות גת באופן חופשי יותר (custom made) ללא תלות בטיב ובזמינות משטח הסלע. זאת בעזרת שכבות של אבנים קטנות, מלט, חרסים ופסיפס או רצפות גיר. מכאן שבמתודולוגיות השונות: סקר וחפירה ארכיאולוגית, ניתן לקבל תוצאות ותובנות שונות, ומכאן החשיבות בשילוב מקורות המידע. (מתוך המאמר)