גישת פוטנציאל האימות לאבחנה בין אמיתות לבין שקרים

גישת פוטנציאל האימות (Verifiability Approach) גורסת שאסטרטגיות של רמייה מותירות עקבות בדברי הנחקרים, וכי איתורן של עקבות אלה יכול לשמש להערכת המהימנות של גרסאותיהם . על פי ״דילמת השקרן״ העומדת בבסיסה של גישה זו, אסטרטגיה מרכזית של שקרנים היא תולדה של קונפליקט בין שני מניעים סותרים : מצד אחד, השאיפה ליצירת רושם אמין מניעה את השקרנים להרבות בפרטים, ואילו מהצד השני השאיפה למנוע את הפרכת השקר ואת חשיפת האמת, שאותה הם מנסים להסתיר, מניעה את השקרנים להמעיט בפרטים . הפתרון האסטרטגי לדילמה זו של השקרן בין שני המניעים הסותרים הוא מסירת פרטים רבים, אך כאלה שאינם ניתנים לבחינה ואימות . שיעור הפרטים הניתנים לאימות בגרסת הנחקר משמש להערכת מהימנות של גרסאות נחקרים . הגישה, שהתפתחה בהקשר של חקירה פלילית, והכלי האבחוני הנגזר ממנה, קיבלו תוקף אמפירי רחב בהערכת מהימנות של נחקרים . לא רק שהכלי מפגין יכולות מעשיות באבחון, אלא שהוא גם נמצא חסין בפני ניסיונות של נחקרים לשבש את יכולת האבחנה שלו, דבר אשר מקנה לו יתרון יישומי משמעותי . פרק זה יציג את גישת פוטנציאל האימות, וכן נגזרת תיאורטית חדשה שלה : ״אימות טמון הקשר״ (Context Embedded Perception), המתמקדת בחשיבותו של מידע הקשרִי לפוטנציאל האימות . בנוסף, יידונו היישומים המבוססים על שתי גישות אלה.