גד החוזה או חוקר הוזה? מענה מקוצר למבקרי "דברי גד החוזה"

ב-1981 נתקלתי לראשונה ובאופן אקראי ב"דברי גד החוזה" (להלן: דג"ה), ככתב-יד המאוזכר במאמר של י' אברהמס. בתוך שבוע-שבועיים גמלה בליבי החלטה להוציא לאור את כתב-היד 'כשאהיה גדול', בלי לקבוע לעצמי לוח זמנים מוגדר. מדובר בכתב-יד שהועתק בקוצ'ין במאה ה-18, ספר הכתוב בלשון דמוית-מקראית, ובו סיפורים על דוד המלך, סיפור על תמר בת דָוד, חזיונות אפוקליפטיים, נוסח מקראי של לא מעט פסוקים השונה מנוסח המסורה (בכלל זה הפסוק החסר בתהלים קמ"ה)' ונתונים נוספים, כגון מסורה לטקסט שאינו מקראי, שלא זכינו להכיר עד כה. הואיל והטקסט מעורר שאלות רבות ובלתי תלויות אחת בשנייה, ארכו עד למאוד שנות מחקרי בדג"ה, וב-2015, לאחר למעלה מ-34 שנות מחקר, יצא לאור ספרי, שבו מתפרש כתב-היד במהדורה יפת-עיניים ומושקעת.

חלף זמן-מה והינה נתקל ספרי בשתי 'קטילות' שונות, אחת בדמות ספר שלם שהוקדש לביטול מחקרי, והשנייה כמאמר המבהיר לקורא כי ספרי שלי הוא חסר ערך. חוץ מעצם הביקורת החריפה, אין כל דבר המשותף בין הספר לבין המאמר, וראוי לתהות כיצד אירע הדבר ששני מבקרי-מומים לא השתוו בכלום, למעט הביקורת הגורפת, שאת מניעיה ניתן רק לנחש. לא שקטתי על שמריי, והשבתי מלחמה שערה. על הספר כתבתי מאמר ביקורת שבו יכול הקורא להתרשם מטיבו של הספר, וכנגד מאמר הביקורת כתבתי מאמר תגובה שבו אני מפריך את דברי המבקרת, אחד לאחד. הואיל ומאמריי לא נדפסו, כמבואר בהמשך, פרסמתי את מאמריי באתר האקדמיה ללשון העברית, אשר סופר ומונה את המעיינים בכל אחד ממאמריי, ועד כה למעלה מ-50 איש עיינו בהם.

דא עקא, מאמריי ארוכים ומפורטים, ובדור דיגיטלי הקורא אוהב לקבל את המסקנות באופן קצר וזריז, ואין לו פנאי לעיין בדיונים פילולוגיים מסובכים הלוקחים אותו הרחק מִכָּר המרעה המוכר לו. הואיל וכך, התבקשתי לכתוב תגובה קצרה העוסקת בספר שכתב איש ריבי ובמאמר שכתבה מבקרת אחת, כשהם נדונים בחדא מחתא. החלטתי להיעתר לבקשה זו, ועל כן, מצד אחד, העליתי את שני מאמריי הארוכים לאתר האקדמיה, ומצד שני, כתבתי מחדש תשובה למבקריי בקיצור נמרץ, ללא הערות שוליים, וללא דיון פילולוגי, כדי לחסוך מן הקורא את הדיון המייגע ולהותיר בפניו רק את מלחמות היהודים, והרי הם לפניכם.