Abstract
טקסי חניכה, שבהם הילד הופך לחלק מקהילת המבוגרים באמצעות ביצוע ריטואלי, דרמטי, מוקצן וחד פעמי של פעילות שגרתית המאפיינת את הבוגרים בקהילה, הם תופעה מוכרת היטב בתרבויות רבות בעולם. בשגרת הלשון הטקסים היהודיים בר-מצווה ובת-מצווה נתפסים כמקבילה היהודית הקלאסית לטקסים אלו. במסיבות בר-מצווה ובת-מצווה רבות הנערכות בימינו נישאים נאומים, המסבירים לנער או לנערה את חובותיהם ואת זכויותיהם כ"בוגרים", ונכתבים ספרים וטקסטים רבים, רבים מהם מחקריים, על ידי יהודים ולא יהודים, המנתחים את הטקסט כטקס חניכה לכל דבר. ואולם נשאלת השאלה: האם בר-המצווה הוא עדיין טקס מעבר בימינו. שני תהליכים היסטוריים שאיפיינו את התקופה המודרנית-התעשייתית מעמידים בספק את תוקפה של הקטגוריה הזו. המאמר מבקש להציע מענה ראשוני לשאלה מה משמעות בר/בת המצווה היום מנקודת מבט אנתרופולוגית, על בסיס הדפוסים ההיסטוריים של התפשטות הטקס.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 15-32 |
| Number of pages | 18 |
| Journal | כיכר העיר; בימה ליהדות ישראלית |
| Volume | 1 |
| State | Published - 2016 |
IHP Publications
- ihp
- Bar mitzvah
- Bat mitzvah
- Civilization, Modern
- Judaism
- Puberty rites