Abstract
במדינת-ישראל מתקיימות שתי מערכות של בתי-דין רבניים. בתי-הדין הידועים יותר הם בתי-הדין הרשמיים, אשר מוסמכים - מכוח חוק שיפוט בתי-דין רבניים - לדון בענייני נישואים וגירושים של יהודים בישראל. לצידם פועלים עשרות רבות של בתי-דין פרטיים, העוסקים בעיקר בבוררויות אזרחיות. לבתי-דין אלה אין כל סמכות מכוח החוק. בית-המשפט העליון קבע בבג"ץ אמיר (8638/03) בשנת 2006, דיכוטומיה ברורה נוספת בין שתי מערכות אלה: בתי-הדין הפרטיים רשאים לדון בעניינים אזרחיים, ואילו על בתי-הדין הרשמיים הדבר נאסר. פסיקה זו מצטרפת לפסיקת בג"ץ בפרשת כץ (3269/95) משנות התשעים, שבה הוגבלו בתי-הדין הרשמיים ביכולת האכיפה שלהם. הטענה המרכזית במאמר זה היא שבפסיקות אלה של בית-המשפט העליון יש משום פגיעה עמוקה ביותר, לא רק במעמדם המשפטי של בתי-הדין הרשמיים, אלא גם במעמדם ההלכתי (מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 271-355 |
| Number of pages | 85 |
| Journal | משפט וממשל |
| Volume | 13 |
| Issue number | 1-2 |
| State | Published - 2010 |
IHP Publications
- ihp
- Israel -- Bet ha-mishpat ha-elyon
- Rabbinical courts