Abstract
המאמר עוסק בשאלת האיזון הראוי בין נזק לילדים מהשתתפות בתכניות
מציאות (ראליטי) לבין חופש הביטוי של הילדים המשתתפים, חופש הביטוי
המסחרי וחופש העיסוק של גופי התקשורת והמפרסמים וזכות הציבור לצפות
בתכניות אלה, הנמצאות כיום בראש טבלאות הרייטינג (מדרוג). אף שלנושא
רלוונטיות לתחומי משפט רבים, החקיקה בנושא השתתפות ילדים בתכניות
בידור מועטה מאוד ואינה מותאמת להשתתפותם בתכניות מציאות. קיימות
רגולציות, אך הן אינן מקיפות ואינן כוללות את כל גופי השידור הרלוונטיים.
המאמר יסייע ליצירת חקיקה או רגולציה אחידה בתחום, תוך ניסיון שלא
להילחם בהצלחה בפועל של תכניות אלה ולא להתעלם מזכויות משפטיות
העומדות לגופי השידור מחד גיסא, ולא להותיר את התחום פרוץ וללא גבולות,
תוך התחשבות בזכויות משפטיות של הילדים שעלולות להיפגע, מאידך גיסא.
קיים ויכוח בשאלת הנזקים למשתתפים ולציבור לעומת התועלות להם מתכניות
המציאות בכלל ולתכניות בהשתתפות ילדים בעיקר. נקודת המוצא תהיה הצורך
באיזון מוצלח ונכון בין זכויות הילד, טובתו, כבודו ופרטיותו, לבין אינטרסים
אחרים, מתוך הבנה שבמציאות הנוכחית אי אפשר למנוע לחלוטין מילדים
להשתתף בתכניות מציאות, וכן שיש זכות לציבור לצפות בתכניות כאלה, אם כי
מתוך הנחה שיש לצמצם השתתפות כזו ככל הניתן. המודל יציג בין היתר את
ההצעות האלה, מתוך נקודת מבט חלוקתית והרתעתית: הצורך להגיע להסכמה
על רגולציות פנימיות שתיבחן במשך כמה שנים ואז יוחלט אם לקדם את
ההנחיות לכדי חקיקה; הצורך להשתמש בטופסי הסכמה מפורטים; הצורך
לחייב בדיקה מקצועית של חוסנו הנפשי של הילד, על חשבון הרשות; הצעה
לשימוש ב"מקבילית כוחות": ככל שהילד קטן יותר, כך המניעה לשתפו
בתכניות אלה תהיה רבה יותר, וככל שהוא גדֵ ל, מגבלות מסוימות יוסרו על
השתתפותו; הצורך לבחון חלופות כגון שימוש בשחקנים או טשטוש פני
הילדים; הצורך לאפשר הטלת וטו על שידורים חוזרים ועל שידור קטעים
פוגעניים במי וחד.
מציאות (ראליטי) לבין חופש הביטוי של הילדים המשתתפים, חופש הביטוי
המסחרי וחופש העיסוק של גופי התקשורת והמפרסמים וזכות הציבור לצפות
בתכניות אלה, הנמצאות כיום בראש טבלאות הרייטינג (מדרוג). אף שלנושא
רלוונטיות לתחומי משפט רבים, החקיקה בנושא השתתפות ילדים בתכניות
בידור מועטה מאוד ואינה מותאמת להשתתפותם בתכניות מציאות. קיימות
רגולציות, אך הן אינן מקיפות ואינן כוללות את כל גופי השידור הרלוונטיים.
המאמר יסייע ליצירת חקיקה או רגולציה אחידה בתחום, תוך ניסיון שלא
להילחם בהצלחה בפועל של תכניות אלה ולא להתעלם מזכויות משפטיות
העומדות לגופי השידור מחד גיסא, ולא להותיר את התחום פרוץ וללא גבולות,
תוך התחשבות בזכויות משפטיות של הילדים שעלולות להיפגע, מאידך גיסא.
קיים ויכוח בשאלת הנזקים למשתתפים ולציבור לעומת התועלות להם מתכניות
המציאות בכלל ולתכניות בהשתתפות ילדים בעיקר. נקודת המוצא תהיה הצורך
באיזון מוצלח ונכון בין זכויות הילד, טובתו, כבודו ופרטיותו, לבין אינטרסים
אחרים, מתוך הבנה שבמציאות הנוכחית אי אפשר למנוע לחלוטין מילדים
להשתתף בתכניות מציאות, וכן שיש זכות לציבור לצפות בתכניות כאלה, אם כי
מתוך הנחה שיש לצמצם השתתפות כזו ככל הניתן. המודל יציג בין היתר את
ההצעות האלה, מתוך נקודת מבט חלוקתית והרתעתית: הצורך להגיע להסכמה
על רגולציות פנימיות שתיבחן במשך כמה שנים ואז יוחלט אם לקדם את
ההנחיות לכדי חקיקה; הצורך להשתמש בטופסי הסכמה מפורטים; הצורך
לחייב בדיקה מקצועית של חוסנו הנפשי של הילד, על חשבון הרשות; הצעה
לשימוש ב"מקבילית כוחות": ככל שהילד קטן יותר, כך המניעה לשתפו
בתכניות אלה תהיה רבה יותר, וככל שהוא גדֵ ל, מגבלות מסוימות יוסרו על
השתתפותו; הצורך לבחון חלופות כגון שימוש בשחקנים או טשטוש פני
הילדים; הצורך לאפשר הטלת וטו על שידורים חוזרים ועל שידור קטעים
פוגעניים במי וחד.
| Translated title of the contribution | Children in reality TV:: between ratings and children's rights: regulation for children's participation in reality TV |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 491-574 |
| Number of pages | 84 |
| Journal | דין ודברים: כתב-עת משפטי בין-תחומי |
| Volume | 8 |
| State | Published - 2015 |