בין פגיעות לאוטונומיה: מבט משפטי על קשרים בין-דוריים של זקנים

המאמר עוסק בזכות של זקנים לקשר בין-דורי. המאמר יחולק לארבעה פרקים: הפרק הראשון יפתח בנקודת המבט הסוציולוגית-הטיפולית הלבר-משפטית, ויציג את חשיבות הקשרים הבין-דוריים עבור זקנים ואת האיומים על קשרים אלה, וזאת על בסיס מחקר סוציולוגי ופסיכולוגי תיאורטי ובגיבוי מחקרים אמפיריים. הפרק השני מתאר את ההסדרה המשפטית הקיימת ומבקר אותה, מתוך כוונה לחשוף את הכשלים והחסרים בה. לשם כך המחבר מתייחס לחוקים שמטרתם להגן על הזקנים: חוק העונשין, החוק להגנה על חוסים והחוק למניעת אלימות במשפחה. נוסף על כך, המאמר סוקר את ההתייחסות לקשרים משפחתיים דרך דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת בדיני הירושה ובתיקי קדם-עיזבון. הפרק השלישי מציע ביסוס תיאורטי לקיומה של זכות הזקנים לקשרים בין-דוריים. זכות זו תבוסס הן על תיאוריות ליברליות אינדיווידואליסטיות והן על תיאוריות ליברליות המבקשות לשלב בין תפיסת עולם קישורית לבין המחויבות הליברלית לאוטונומיה. בנוסף הוא מציע את תיאוריית "הפגיעות הקישורית" כבסיס לגישור בין הצורך בהגנה על קשרי המשפחה של זקנים לבין הצורך לכבד את האוטונומיה שלהם. הפרק הרביעי מציע מודל משפטי ראוי למימוש ההגנה על זכויות לקשרים בזקנה בכלל, ולהשפעה בלתי הוגנת בזמן חיי הזקן בפרט. המאמר מציע דרכים שבהן ניתן לפתח את הכלים המשפטיים הקיימים ברוח העקרונות המוצעים אף במצב החוקי הקיים.